מה זה לבן בחוץ ושחור בפנים? סיפור על חצב שלא במועדו

תגליתם של הראובנים כי צמח החצב אכן מייצג באופן חי את התופעה; ניצנים (פקעים) לבנים מבטיחים מאוד כלפי חוץ שאינם יכולים להבטיח כל המשכיות, שכן איברי הפרח חולים בפטרייה, הם למעשה ההסבר הנכון הנשען על תופעה בטבע: כל תפקידו של הפרח הוא לייצר המשכיות, בהתאמה, , תלמידים שאינם תוכם כברם, לא יוכלו להמשיך להנחיל את הידע לדורות כלומר מנהיגות עתידית, והסבר זה אכן הניח את דעתו של רבן גמליאל על החלטתו האמיצה.

"האם לא נשתנו כאן סדרי בראשית?" השתוממו חנה ואפרים הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים כאשר ראו 'שרביט' חצב עטור בניצנים לבנים (פקעים, בלשונם) מתבלטים בשדה בסופו של חודש חשוון: "הרי שהם עומדים להפריח עד אמצע כסלו וחנוכה…". בעודם תמהים על התופעה הייחודית עלה בדעתם לפתוח פקע ואחריו אַחֵר וגילו שתוכם מלא באבקה הנראית כפיח: "ויתעורר בלבנו רגש כאילו רימונו אלה – וכברק עברו לפנינו דברי חז"ל: "אחזו ליה בחלמיה חצבי חיוורי דמלין קיטמא" (מארמית: נראו לו בחלומו חצבים לבנים מלאים פיח (בבלי, ברכות ב' וכ"ח א).  תופעה זו מעידה על פטרייה (Ustilago urginei) שתוקפת את הפרחים הצעירים ואינה מאפשרת את המשך התפתחותם התקינה עד לפירות עם זרעים.

חצב מבטיח עטוי בניצנים שלא במועדו ולראייה, עלי חצב בקרבתו,  היוצאים רק לאחר הפריחה

סיפור זה מן הגמרא פותח בפנינו סוגיה חברתית ערכית: האם בשעת חרום, כאשר השלטון הרומי מאיים על הקיום היהודי, יש להשקיע בהקמת עתודה של ידע ומנהיגות טובה ואיכותית, או יש להמשיך ולהעניק חינוך רחב לכלל עם ישראל? רבן גמליאל נשיא הסנהדרין, שהיה ידוע בקפדנותו, החליט שכל תלמיד ש"אין תוכו כברו", כלומר על אף היותו יושב בבית המדרש אין הוא יכול להבטיח רמה גבוהה לא יכנס אל בית המדרש והוא אף העמיד שומר בפתח, כדי מנוע כניסה לא מבוקרת.  מעשה זה בשרשרת מעשיו הקפדניים הכעיסה רבים שהחליטו באות יום לסלק את רבן גמליאל מראשות הסנהדרין ולמנות במקומו את רבי אליעזר בן עזריה אשר פתח את שערי בית המדרש לכל דורש. יש אומרים כי באותו היום נוספו 400 ספסלים יש אף 700 וגם רבן גמליאל לא מנע עצמו מספסל הלימודים. כאשר ראה את ההמונים הבאים לחבוש את ספסל הלימודים התמלא בייסורי מצפון: "שמא מנעתי תורה מישראל?". באותו הלילה חלם חלום ובו ראה את אותם 'חצבים חוורים מלאים פיח' ונחה דעתו, כלומר נרגע. פרשנים לאורך הדורות ובראשם רש"י פרשו כי ה'חצבים' שבמדרש מוכרים ככדים עגלגלים, שצורתם מזכירה את תבנית בצל-החצב, והללו מלאים היו בפיח, חומר חסר ערך ולכן 'נחה דעתו'.

תגליתם של הראובנים כי צמח החצב אכן מייצג באופן חי את התופעה; ניצנים (פקעים) לבנים מבטיחים מאוד כלפי חוץ שאינם יכולים להבטיח כל המשכיות, שכן איברי הפרח חולים בפטרייה, הם למעשה ההסבר הנכון הנשען על תופעה בטבע: כל תפקידו של הפרח הוא לייצר המשכיות, בהתאמה, , תלמידים שאינם תוכם כברם, לא יוכלו להמשיך להנחיל את הידע לדורות כלומר מנהיגות עתידית, והסבר זה אכן הניח את דעתו של רבן גמליאל על החלטתו האמיצה. הראובנים סיימו את תיאור המקרה במילים: "ונברך את החצבין חיורין הללו שהאירו את עיננו במקום הזה".

'פיח' (פטרייה) ממלא את ניצני (פקעי) החצב ולא מאפשר הפרייה והתפתחות של פרי .
* מבוסס על הספר: פרשת החצב והיבלית/ חנה ואפרים הראובני  עמ' 74-73.

אל נאות קדומים הועברו בצלים הלוקים באותה פטרייה. ובכל חודש חשוון אנו זוכים לעמוד פורח עם המוני פקעים שאין תוכם כברם.