גיא שיר השירים - פארק נאות קדומים

על פי המסורת נכתבה מגילת שיר השירים בידי שלמה המלך, אשר דיבר "עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר", וגם "עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים" (מלכים א', ה' 13).
אכן, מגילה זו עשירה מאד בדימויים מעולם החי והצומח והיא מסתיימת בקריאה: "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים".

לפיכך נמצא גיא שיר השירים בין אזור "ספרות החכמה", לבין אזור "מעלה הבשמים". בגיא הזה שתלנו כל אותם צמחים המוזכרים במגילה וביניהם יש גם כאלה שזוהו במספר אפשרויות, אשר כולן מוצגות כאן.

"גיא שיר השירים" הינו שטח הממוקם במפגש בין המסלול הכתום למסלול הסגול בפארק נאות קדומים, בין גבעת "ספרות החכמה" המיוחסת לשלמה המלך, החכם באדם לבין "מעלה הבשמים" המבטא את סיומה של המגילה: "..בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים–עַל, הָרֵי בְשָׂמִים…" (שיר השירים ח י"ד).

נקודות עניין בגיא שיר השירים – פארק נאות קדומים:

"אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" (שיר השירים ו י"א).

האגוז הינו עץ ארץ ישראלי שאידיאלי למקמו במקומות גבוהים, הרריים, שיספקו לו את מנות הקור הנחוצות ללבלובו. הביטוי "אל גינת אגוז ירדתי" מפתיע בקריאה ראשונה, אך בפועל, גם במקומות נמוכים העצים יכולים לספוג מנות קור. נגה הראובני, שביקש להביא לידי ביטוי את תיאורי הנוף המצויים במגילה, התעקש למקם את שיר השירים במקום יחסית נמוך, בהתאם לכתוב, והצלחת האגוזים, המבשילים בסוף הקיץ מדי שנה, מוכיחים שההיצמדות לתיאורים התנכיים התבררה כנכונה.

סוכת שיר השירים מאפשרת למבקרים לשבת בלב תיאורי הטבע מן המגילה: הגפן התאנה והרימון וליהנות מהתעוררות הטבע:  "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ" (שיר השירים ב' י"ג)  "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ" (שיר השירים ד ג).

אוהל הרועים העשוי מיריעות שיער עזים שחורות ובריכת הרועים הצמודה לו, מייצגים את עולמו של הדוד, המתואר כרועה צאן. כאשר הוא מבקש להחמיא לרעיה, הוא בוחר בתיאורים המוכרים לו: "שַׂעֲרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן-הַגִּלְעָד" (שיר השירים ו' ה'), "עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן" (שיר השירים ז ה).

"מעלה הבשמים" מקשר בין גיא שיר השירים לגבעת המנורה, ולאורכו גדלים מיני צמחי בושם בניהם מרווה, לוטם דביק (אחד הזיהויים של הלוט הקדום), אזוביון דגול (לבנדר) ואשכול הכופר הידוע בשמו הערבי חינה. צמח זה שימש לבישום ולצביעת העור: מן העלים הכתושים מכינים אבקה המשמשת לטיפולי יופי בטכסים שונים ואשכולות הפרחים הצהבהבים בתקופת האביב שימשו בעבר לבישום, כפי שעולה מן הכתוב: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א' י"ד).