שבעת המינים

על הטרסות שנבנו בשנים האחרונות באבני המקום, מעל הגיא, צומחות החיטה והשעורה, ומעליהן עצי זית מופלגים בשנים. על ראש הגבעה כרם גפנים, המייצג את משל הכרם בדברי הנביא ישעיהו.

מעברו השני של הגיא משגשגים עצי הרימונים והתאנים, ובגיא עצמו מיתמרים לגובה עצי תמר שפריים מתוק כדבש.

ליד שדות השיבולים נמצאת גורן, בה נערכת פעילות בתקופת הקציר. כאן דשים את הדגן, זורים את חלקיו, מנפים אותו ואף טוחנים באבני ריחיים. מן הקמח ניתן לאפות לחם בשיטותיהם של קדמונינו.

את הענבים ניתן לדרוך בקיץ בגת המצויה ב"כרם ישעיהו" אשר במרומי הגבעה.

את זיתי השמן מביאים, סמוך לחנוכה, לבית הבד הנמצא במקום, ומפיקים מהם שמן בשיטות קדמונינו.

מה המיוחד בשבעת הצמחים הללו, שדווקא הם נבחרו להב את הביכורים לבית המקדש? מה המשותף לחיטה ולשעורה שכל מחזור חייהן מסתכם בפחות משנה אחת, ולעצי הזית המגיעים למאות שנים? מה בין עצי התמר הצומחים בעמקים נמוכים, חמים ועשירים במים, לשיחי הגפן הגדלים בהר הקריר והסלעי?

תשובות לכל אלה בביקור מעמיק בנאות קדומים ובקריאה בספרו של נגה הראובני "טבע ונוף במורשת ישראל", בהוצאת נאות קדומים.