התמודדות בתנאי אי וודאות משיח הרותם - מאמר

על הישרדות וגמישות בתנאים קשים משיח הרותם

ד"ר טובה דיקשטיין, מדריכה בכירה במרכז למנהיגות נאות קדומים.

פריחה: שבט- אדר (פבואר, מרץ)

הוא חסר עלים, הכלורופיל נמצא בגבעולים המחורצים, הפיוניות, דרכן מתאיידים המים, מסתתרות בתוך החריצים המוצלים וכך פוחתת ההתאיידות. פריחתו של הרותם, באמצע החורף כאשר כל העצים האחרים נמצאים בשלכת מעניקה לו יתרון בשוק המאביקים.

רותם

הרותם במקורות

על פי נוגה הראובני, השיח שמתחתיו זרקה הגר את בנה ישמעאל, הגווע בצמא, לאחר שנשלחה על ידי אברהם למדבר היה הרותם האופייני למדבר באר-שבע. (בראשית כא, טו)

אליהו הנביא שנמלט למדבר, לאחר שהרג את נביאי הבעל, "שאל את נפשו למות", נשכב תחת הרותם ונרדם. העיר אותו מלאך שהגיש לו "עוגת רצפים" ומים והחיה את נפשו. (מלכים א, יט ד-ו) רצפים במקרא הם גחלים, ועוגת רצפים הייתה פתה עגולה בדומה לליבה הבדואית, שנאפתה על גחלים.

קיים קשר הדוק בין גחלים לרותם. גחלי רתמים היו ידועים בעבר, וגם היום, ביכולתם להפיק אש חמה במיוחד ולבעור זמן רב. על דרך ההגזמה, ספרו חכמי התלמוד כי הבעירו אש בהיותם במדבר כדי לצלות בשר וכשחזרו לאחר שנה לאותו מקום ראו "אותן גחלים שהיו לוחשות… גחלים אלו של רותם היו" (בבלי, בבא בתרא ע"ד ע"ב)

אומר התלמוד: "אין חץ אלא לשון.."(בבלי ערכין טו, ע"ב). ואת הקשר שבין החץ והרתמים מסביר המדרש: כל הגחלים בשעה שנראה שכבו הם באמת כבים, אבל גחלי רתמים אף על פי שהם נראים כבויים מבחוץ עדיין בוערים מבפנים כך, "כל מי שהוא מקבל לשון הרע, אף על פי שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים". (בראשית רבה כי"ו צט ,ה)

הרותם כארגון

גמישות: הישרדותו של ארגון במצבי שוק משתנים וקיצוניים תלויה ביכולתו להתאים את עצמו במהירות לתנאים אלה.

רכילות:
"אחד הסימנים להיותו של ארגון חולה ולא מתפקד הוא תפישת הקשיים בארגון. בארגון בריא, קשיים ובעיות בעבודה נתפסים כעניין משותף ונעשה מאמץ לדיון גלוי ועניני בכוונה לפותרם, לטובת העובדים והארגון. בארגון חולה, קשיים ובעיות מוצגים כבעיות אישיות, שנוטים להדחיקן או להתייחס אליהן ברמת הרכילות. אין אמון ביכולת הארגון להתמודד איתן ולפותרן".

מתוך: כפיר אהרון, "בין ארגון חולה לארגון בריא: חדשנות במנהל", עיצוב הניהול בשרות הציבורי, 1994

רכילות לא רק שאינה מקדמת את הארגון אלא מרעילה אותו. אנשים אינם חשים בטוחים במקום עבודתם, פוחדים מביקורת ובולמים את יכולותיהם. הוצאת דיבה ורכילות עשויים להיות פוגעים ביותר, לא רק משום העלבון הצורב אלא משום שאין לנפגע אפשרות להתגונן מפניהם באופן ישיר.

מחברת המאמר ד"ר טובה דיקשטיין הינה מדריכה בכירה בפארק נאות קדומים.