גפן היין Vitis vinifera

צמח חודש אִיָּר - גפן היין Vitis vinifera
משפחת הגפניים - Vitaceae
ערבית - דַאלְיַה دالية ، كرمة

"אשר ברא תירוש מן הגפן והתקין עסיס מן הענבים
להשביע נפש רעבה למלא נפש שוקקה" (מתוך: הגדה של פסח ותולדותיה, גולדשמידט, מוסד ביאליק ע"פ וידר סיני כ', תש"ז)

שתיית יין קושרת בין פורים לפסח: "חייב אדם להשתכר בפורים עד כי לא יבחין בין מרדכי המבורך לבין המן הרשע" (תרגום מארמית בבלי, מגילה ז ב) ובפסח מצֻווה האדם על שתיית ארבע כוסות על שום ארבע לשונות גאולה שנגאלו ישראל:"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים" (שמות ו ו-ז). שבועיים מסיומו של חג הפסח, שאירועיו התרחשו לפני כ-3,500 שנה, אנו 'דורכים' ב'עת החדשה' ומציינים בברכה ובהרמת כוסית את ה' באייר – יום העצמאות של מדינת ישראל, הנספר שנה שנה החל משנת תש"ח (1948). וכך, ממשיך היין לצעוד עמנו כסמל של ברכה וגאולה: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים " (תהילים קכ"ו).

אולם, "לא קלה היא, לא קלה דרכנו"[1], ובשבועיים החולפים ממועד הפסח תופש את מקומו גם עצב של "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" (כ"ז בניסן) ו"יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה" (ד' באייר) . אולי לכך התכוונו חכמים כשהעידו על הגפן בהקבלה לעם ישראל: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת" (ישעיהו ה ז): "מה גפן זו בהתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה על שולחנות מלכים, כך ישראל…" (ויקרא רבה ל"ו)

גפן היין ממשפחת הגפניים היא צמח מטפס רב-שנתי, נשיר בחורף ומלבלב באביב בענפים ירוקים רכים ובהירים – 'שריגים', מהם יצאו אשכולות ענבים, כפי שביטא זאת שר-המשקים במצרים: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם; וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ י). פריחת אשכולות הפרחים הזעירים של הגפן – 'הַסְּמָדָר' מעטירה על הסביבה ריח עדין ונעים', כמתואר בשיר השירים: "וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ" (שיר השירים ב י"ג). לצורך טיפוס והיאחזות מצמיחה הגפן קנוקנות, שהן למעשה גלגולי עלים הנראים כחוטים גמישים המסתלסלים על גדר או ענף לשם אחיזה. הפרי – עֲנָבָה עגלגלה מסודרת באשכול רחב מלמעלה ההולך וצר כלפי מטה. הפרי בָּשֵׁל בימי הקיץ והסתיו ונבצר (נקטף) לאכילה או לייבוש כצימוקים או לחילופין לייצור יין ב'גַּת'  או 'ביקב', מונח הנגזר מלשון נֶקֶב – בּור: "בָּא אֶל הַיֶּקֶב" (חגי ב ט"ז) "הוא בור שלפני הגת והיין יורד לתוכו" (רש"י לפסוק).

הגפן היא אחד משבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ והיא נזכרת פעמים רבות בתנ"ך וגם בכל הספרות העתיקה של ארצות המזרח התיכון. היין, המוצר העיקרי של הגפן, נודע גם לשימוש פולחני. הגפן משמשת גם כצמח מטפס לנוי ולצל כסוכה. הגפן תורבתה לפני כ- 6,000 שנה, כנראה מגפן הבר בצפון-מזרח טורקיה. הגפן צומחת באזורים מגוונים המאפשרים לה 'מנת קור'[2] מבחינה אקלימית.

לראשונה מוזכרת הגפן ב"פרשת נח", כאשר נטע נוח כרם, כמעשה ראשון שעשה בצאתו מן התיבה, מעשה שהוביל גם לסיפור השכרות הראשון בעולם: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה  וַיִּטַּע כָּרֶם וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר…"  (בראשית ט כ). את הכרם נטע נח מייחורים של גפן שנשתמרו לו מן ההכנות למבול כאשר הכניס לתיבה על פי המדרש, בין השאר, גם ייחורי צמחים וביניהם זמורות של גפן – ענפים בני שנה, מעוצים במקצת, שיש בהם יכולת התחדשות: "הכניס עמו זמורות לנטיעות, יחורים לתאנים וגרופות לזיתים" (בראשית רבה ל"א).

לגפן זנים רבים הנזכרים אף במקרא כגון גפן הַשּׂוֹרֵק או הַשּׂוֹרֵקָה, גפן משובחת בעלת פירות אדומים, כפי שמעידה ברכתו של יעקב לבנו יהודה שנחלתו מצוינת לגידול גפנים. הברכה מתארת את גודלן וחוסנן של הגפנים בהרי יהודה עד כי ניתן לקשור לגזען עַיִר – בנה של האתון ה'שובב'. זהו זן בעל שפע פרי עד כדי יכולת לכבס כביסה בשפע היין: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירו וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתו" (בראשית מ"ט י"א) . ב'משל הכרם' של הנביא ישעיהו מסופר רצף מעשיו של ה'דוד' שפעל רבות לעשות כרם משובח, בין השאר, שקד גם על בחירת הזן המשובח לנטיעה – שורק: "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" (ישעיהו ה ב).

בפתחו של חודש אייר המביא עמו את בשורת 70 שנות עצמאות למדינת ישראל, מולדת והבטחה של עם השב למולדתו לאחר דורות של ניתוק ובה עיצב מחדש את חייו, נוכל להשתמש בגפן כמסר חברתי חשוב העוסק במגזרים השונים שהחברה הישראלית מכילה. אלה שרויים לעיתים במחלוקת ובפירוד, אולם בהקבלה נוכל לקבל תובנה מנחיצות השיתוף בין כל חלקי הגפן לכלל תִּפְקוּד שלם ומיטבי: "אמר ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה: זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנים בישראל לכך התכוונו: תנו לאשכולות להתפלל עבור העלים, כי לולי העלים, לא יוכלו האשכולות להתקיים" (תרגום מארמית, בבלי, חולין צ"ב ע"א). וכסמל לעתיד טוב ומבטיח נאחל למדינת ישראל את המתואר בימיו של שלמה המלך: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א ה ה)  – אמן!

חודש טוב ומבטיח !

[1] מתוך: "דרכנו"/ יענקלה רוטבליט

[2] מנת קור – לכל צמח יש 'אפס ביולוגי' – מעין גבול בין דרגות ניצול חום ודרגות של קבלת מנות קור. כלומר, מעל נקודה זו מושפע הצמח מחום לקיום פעולות פסיולוגיות שונות, ומתחת לנקודה זאת מתחיל הצמח לקבל מנות קור החשובות על מנת שהצמח יפרח ויניב פרי. האפס הביולוגי של הצמחים נע בדרך כלל בין 3 – 5 מעלות צילזיוס והוא שונה מצמח לצמח.