נִירִית הַקָּמָה Ridolfia segetum

צמח חודש סיוון - נִירִית הַקָּמָה Ridolfia segetum
ערבית: דוּרַת אל-שוֹמַר, שוֹמַר חיל

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה
זֵר חַג עוֹטֶרֶת,
שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה...
הָבוּ הָנִיפוּ
נִירוּ לָכֶם נִיר
חַג לַקָּמָה,
עֵת רֵאשִׁית קָצִיר.
קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל
עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.
(מתוך: שיבולת בשדה/ מתתיהו שלם)

"כמה יגיעות יגע אדם… עד שמצא פת לאכול; חרש וזרע וקצר ועִמֵּר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל…" (בבלי ברכות נ"ח, ע"א) מונה החכם בן זומא.(1) במדרש זה, המונה פעולות שעל האדם לבצע על מנת להשיג לחם, לא נכללות תקלות ובעיות המכבידות על המשימה, כגון: שנת בצורת, רוח מזרחית השודפת את החיטים, שריפות, שודדים, מחלות ומזיקים אחרים. אחת הבעיות בשדה החיטה, היא נביטת צמחים שאינם חיטה, המסוגלים להשתלט, לדחוק ולפגוע בהתפתחות התקינה של החיטה, צמחים המכונים – 'עשב רע'.
אחד הצמחים הנפוצים בקבוצה זו היא נִירִית הַקָּמָה,(2) צמח המסגיר בשמו את בית הגידול המועדף שלו – שדות חיטה או שעורה. כידוע, נִיר הוא שדה שנחרש, וְקָמָה – היא משמותיה של החיטה, המייצגת את הקומה אליה הגביהה.(3)

נִירִית הַקָּמָה עשבוני חד-שנתי ממשפחת הסוככיים (Umbelliferae). מוצאו באגן הים התיכון (בדומה לאם החיטה), והיא יחידה בסוגה בארץ. הנירית מעדיפה קרקעות כבדות, ולכן צומחת לרוב בשדות חיטה. היא פורחת במקביל להבשלת החיטה באביב המאוחר ועד הקיץ (אפריל- יוני). הצמח מתרומם לגובה של 80 ס"מ ויותר, ובולט בתפרחת צהובה גדולה יחסית. התפרחת, דמוית מטרייה (מכאן שם המשפחה – סוככיים), המורכבת מקבוצות של מאות פרחים קטנים, המקובצים בסוככים קטנים (סוככונים), המצטרפים לקרקפת אחת, במטרה ליצור מראה מרשים ובולט. בחלקי הצמח השונים מצוי שמן אתרי בעל ריח ייחודי. הפרחים נאכלים בצעירותם, ושאר חלקי הצמח נאכלים לאחר כבישה או בישול. העלים משמשים כתבלין, בדומה לבני המשפחה; שמיר (שֶבֶת) – Anethum graveolens או שֻׁמָּר – Foeniculum vulgare. כמו כן, משמשים חלקי הצמח לשימור או לכבישת ירקות כגון, מלפפונים חמוצים, זיתים ועוד. בנוסף, משמש השמן האתרי שבנירית לשימושים רפואיים כגון, תרופה להפגת גזים, לטיפול בבעיות נשימה, נגד כינים ולהגברת חלב בקרב מניקות.

נירית הקמה אינה מוזכרת בשמה במקורות היהודיים. יחד עם זאת יש חוקרים המזהים בה את הַבָּאְשָׁה, המוזכרת באיוב: "תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה" (איוב ל"א, מ'). התקבולת בפסוק מצמידה את הַחוֹחַ אל החיטה ואת הַבָּאְשָׁה לשעורה, עובדה המדגישה את האדמות הכבדות כבית גידול משותף לַחִטָּה, לַחוֹחַ, לַשְּׂעֹרָה וְלָבָּאְשָׁה. מפסוק זה, לדעת החוקר יהודה פליקס, הסיק האמורא ר' הושעיה(4) את המידע: "לימדתיך תורה דרך ארץ: שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזרעה חיטים. שדה שהיא מעלה באשים יפה לזרעה שעורים" (תנחומא, פ' ראה, סימן י"ח). פליקס מסביר כי ניתן לזהות בַּבָּאְשָׁה את נִירִית הַקָּמָה, הנצמדת לחיטה או לשעורה. לדעתו המונח 'בָּאְשָׁה', בא להדגיש את ריחו החריף הנודף מחלקיו השונים.(5)

חודש סיוון, מבשר את סיום ספירת ימי העומר ואת ראשית הבאת הַבִכּוּרִים, ובכך פותח פרק מהותי בחיי החקלאי; כל יגיעותיו ועמלו יבואו לידי ביטוי מכאן ואילך באיכות ובכמות היבול אותו יצליח לאסוף. הופעת 'עשב רע' בחלקות המושקעות ומעובדות, כדוגמת נִירִית הַקָּמָה, יוסיפו לעינינו קישוט וצבע, ויזמינו אותנו להשתמש בהם כתבלין וכרפואה. אולם, קומתם הזקופה וצבעם הבולט בצהוב, יעידו כאלף עדים על המאמץ והמאבק העיקש אותו מנהל החקלאי, במטרה להצליח להוציא בכבוד את לחמו מן האדמה. בזווית זו של המאבק, ניתן לחזות בשדות החיטה והשעורה של נאות קדומים, המעובדים בדרך דומה לזו של אבותינו. מכאן, נוכל להבין פן נוסף בקביעתו של משורר תהילים: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל; אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכ"ח, ב').

חודש טוב וחג שמח!

__________

(1) שמעון בן זומא, בקיצור – "בן זומא", תנא מן הדור השלישי (תחילת המאה ה-2 לספירה).
(2) נירית – ישוב קהילתי שהוקם במזרחו של השרון ונקרא על שמו של הצמח – נירית הקמה.
(3) קָמָה – הכינוי קָמָה מתאים גם לתירס או לחציר ולגידולים נוספים המגביהים קומה. קיבוץ בית-קמה, צפונית לבאר שבע מציין בשמו את הַקָּמָה.
(4) ר' הושעיה או רבי אושעיא (מאה 3 לספירה), מגדולי אמוראי ארץ ישראל (אמורא – כינוי לחכם שפעל לאחר חתימת המשנה בשנת 200 לספירה). עסק בהמשך כתיבה ועריכה של דברי חכמים שלא נכנסו למשנה. פעל בבית מדרש בקיסריה
(5) יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי, עמ' 216. הראובנים מזהים את הַבָּאְשָׁה, כצמח Thesium humile חֲלוּקָה נַנָּסִית.