חֲבַצֶּלֶת הַחוֹף Pancratium maritimum

צמח חודש תִּשְׁרֵי - חֲבַצֶּלֶת הַחוֹף Pancratium maritimum
משפחת : הנרקיסיים Amaryllidaceae
בערבית: נרגס בחרי نرجس بحري, בּוּסֵייל

מוּל עַרְבַת-גַלִים צוֹהֶלֶת,
בְּמִדְבָּר שֶׁל חוֹל צָהוֹב -
מְלַבְלֶבֶת חֲבָצֶלֶת,
וּבְלִבָּה - רַק לֶאֱהֹב.

(מתוך שירו של מיכאל דשא – "שיר" http://www.wildflowers.co.il/)

את רצועת חוף הים ואת מצוקי הכורכר והחולות מקשטת בעונה זאת חֲבַצֶּלֶת הַחוֹף. על אף יובש של חודשים ארוכים ולמרות תנאי גידול לא קלים מנצלת החבצלת עונה דלילת פרחים זו ומפתחת גבעול בגובה של כ-40 ס"מ נושא פרחים לבנים מרהיבים דמויי משפך בקוטר של 15-8 ס"מ, המדיפים ריח נעים. ששת עלי הכותרת מסודרים בשני דוּרִים ׁ(מעגלים) צמודים של 3 עלים, כשבתווך עטרה בעלת קצוות משוננים ובבסיסה צוּף. הפרח נפתח בשעות בין ערביים, במקביל לרגיעה במשב הרוח הנושא עמו רסס מלוח מן הים ופריחתו נמשכת אל תוך הלילה. רגיעה זמנית זו מזמינה גם רפרפי-לילה, פרפרים האחראים על תהליך האבקה של החבצלת.

הפרי – הֶלְקֵט המכיל זרעים שחורים עטויים רקמה ספוגית דמוית שָׁעָם, בלתי חדירה למים המאפשרת לזרע לצוף על פני המים ולהגיע לנקודת אחיזה בחוף. תיתכן אף רביה בדרך וגטטיבית (צמחית) על ידי חלוקת הבצל לבצלצלים.

כאמור, שייכת החבצלת לצמחי הבצל והפקעת (גיאופיט), היא רב-שנתית, אלא שנופה העילי נעלם במרבית ימות השנה, להוציא את תקופת הפריחה בסתיו (יולי- אוקטובר) ולבלוב העלים שלאחריה. העלים זקופים, צורתם סרגלית ומתפתלת מעט סביב עצמה, והם מכוסים בשכבת שעווה (קוטיקולה) המקנה להם גוון כחלחל ומגינה עליהם מרסס-מלוח מן הים.

הסוג חבצלת שייך למשפחת הנרקיסיים, שהובדלה מן השושניים, הנפוץ סביב לאגן הים התיכון. בארץ נפוצים שני מינים נוספים לחבצלת החוף: חבצלת קִטְנַת-פרחים באזורי השפלה וההר וחבצלת הנגב המצויה במדבר ומתאפיינת בעלים מסולסלים. יופייה והניחוח שהיא מפיצה הפכו את החבצלת לצמח מבוקש, אותו נהגו לקטוף במשך שנים. הצמח ניצל מהכחדה בזכות הכרזתו כצמח מוגן. החבצלת משמשת גם לרפואה מאחר ובבצל שלה חומרים להמרצת פעולת הלב וכן להקלה על התקררות ונזלת.

את החבצלת נמצא גם במקרא: לדוגמא, באחת מנבואת הנחמה נשען הנביא ישעיהו על החבצלת בבואו לתאר עתיד פורח למדבר: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת" (ישעיהו ל"ה א); בשיר-השירים מציגה עצמה הרעיה כצמחים מאפיינים: "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" (שיר השירים ב א). חלק מן הפרשנים מצביעים על החבצלת שבפסוק כחבצלת-החוף, אולם לדעת נגה הראובני, מייסד נאות קדומים, קביעה זו בטעות יסודה שכן אין בכל פסוקי שיר-השירים, העשירים בנופי הארץ מצפון ועד נגב, ציון לנופי חוף-הים וצמחיו. לדעתו, מציגה עצמה הרעיה במגילה כנערה מן השרון בעזרת חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן וְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, צמחים מאפיינים אותם זיהה נגה כצבעוני השרון (Tulipa saronesis תת-מין של צבעוני ההרים) וכנרקיס (Narcissus tazetta), הבולט בצבעו הלבן, 'כוס' צהובה במרכזו ובריחו משכר.

הגדרה מעניינת למהות המילה 'חבצלת' הציע רבי יודן, תוך התייחסות אל הבצל החבוי ב'צל' הצמח; הוא טען כי חבצלת ושושנה הם שני שמות לאותו צמח בשלבי צמיחה שונים: "לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה, הוא קורא אותה חבצלת. הִגְדִּילָה, קורא אותה שושנה חבצלת. ולמה נקראת חבצלת? שחבויה בצלה" (שיר השירים רבה ב ג) .

את פתחו של תשרי מקשטת חבצלת החוף כמזמינה מן האופק רק טוב!

ואולי ריחה העדין, לובנה המסמל טהרה וכוחה לפרוח בעונה לא קלה….

מוגשים לכולנו כברכות מיוחדות לשנה טובה.

חודש טוב ושנה ברוכה!