דְּבוֹרָנִית דִּינְסְמוֹר Ophrys umbilicata

צמח חודש אֲדָר - דְּבוֹרָנִית דִּינְסְמוֹר
משפחת הסחלביים -Orchidaceae
ערבית: נָחַלַה דינסמוּר نحنلة دينسمور

מראה חיצוני ולבוש תופשים מקום חשוב במגילת אסתר: "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר" (אסתר ד א); "וַתִּשְׁלַח (אסתר) בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו" (אסתר ד ד); "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת..."(אסתר ח ט"ו). הבגד ככסות, יכול לייצג את נפשו ומצבו של האדם כבבואה, ומאידך מסוגל הבגד דווקא להסתיר ולהציג מצב רחוק מן המציאות. זו היתה, למשל, כוונתו של המלך שאול כשביקש להסתיר את זהותו בעת שנפגש עם בעלת האוב: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" (שמואל א כ"ח ח).

גם צמחים משתמשים בטכניקה של התחפשות וְהִדַּמּוּת על מנת לדאוג לשלומם ושלמותם או על מנת להבטיח את המשך קיום המין שלהם; אחת מן הדוגמאות הבולטות היא הדבורנית, ששמה מסגיר את הִדַּמּוּתָהּ לדבורה, בעיקר לצורך צאצאים: כך נמשך זכר הדבורה (הדבור) המעופף להזדווג עם 'נקבת דבורים' שהיא למעשה פרח המחופש לדבורה, המזכיר נקבה בצורת הפרח, בצבעיו, בכיסוי השעיר ואפילו בריח אופייני של נקבה מיוחמת, המפרישה פרומון ייחודי. הזכר מנסה להזדווג עם אותה "דבורה מדומה" לשווא…, אולם בינתיים מקבל גופו השעיר גרגרי אבקה מן הפרח 'הרמאי' ואז, מתוסכל ומאוכזב נוטש את הפרח לטובת ניסיון חדש, שהוא לא פחות ולא יותר מאשר פרח דבורנית אחר, המיטיב להציג תחפושת מושכת וכך לקבל את מנת האבקה מגוף הזכר לצורך הפרייה. את תהפוכות נפשו של זכר הדבורה שנפל קורבן לנוכלות כפולה, משולשת ואף ויותר, נוכל אך לדמיין ובוודאי גם להזדהות!

היטיבה לתאר זאת המשוררת, נורית יובל, בשירה "הדבורנית", מתוכו נציג קטע:

הדבור מגיע ממרחק
לרקוד ריקוד כלולות.
כוס צוף מרים ברב שמחה
וחיש-למחולות!

עד מהרה הדבור מרגיש
שזו טעות מרה.
אין זו דבורה, אוי! עסק ביש!
רק צמח! לא דבורה!

אבל רגליו כבר מכוסות
אבקה של דבורנית
והוא פורח לנסות
לפגוש דבורה, שנית.

הוא מעופף ושוב נוחת
עלי שמלת קטיפה.
אולי הפעם, באמת,
מצא כלה יפה?
מתוך הדבורנית/ נורית יובל

הדבורנית היא גיאופיט שהפקעת שלה מתחדשת מידי שנה; הותיקה מתרוקנת בעונת הצימוח והפריחה בחורף ובד בבד פקעת חדשה הולכת ומתמלאת. העלים, ערוכים בשושנת, צורתם מאורכת (עד 10 ס"מ) דמויי איזמל ובמרכזם עולה לקראת האביב גבעול זקוף (עד 30 ס"מ) הנושא פרחים ערוכים בשיבולת. כל פרח יוצא מחיק של עלה חפה והוא בעל 6 עלי עטיף. עלה העטיף התחתון גדול ורחב בהשוואה לאחרים ומכונה 'שָׂפִית' הוא צבעוני וקטיפתי, יש בו דגמים מצוירים ובמרכזו כתם, המכונה "כתם הראי". האבקן היחיד שבפרח מעורה בעמוד העלי והצלקת. לאבקן שני שקי אבקה (אבקיות) הקשורים לבלוטה דביקה. חֶרֶק הנכנס אל הפרח נדבקת לראשו 'אבקית', אותה יעביר מבלי משים לפרח דבורנית מושך אחר.

אין ספק כי מדובר כאן בתִּחְכּוּם ייחודי בעולם הצומח, המביא לחיסכון אנרגטי עצום המושקע בייצור צוף, גורם המשיכה החשוב בקרב חרקים מאביקים. מעל לכל, יש בעיצוב הייחודי של הדבורנית מעלת יצירתיות המביאה אותנו להעריך את הטבע בגבולות חדשים: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהילים ק"ד כ"ד), אמר משורר תהילים ולמעשה רומז לנו כי תמיד יש דרכים מקוריות לשנות מיני מצבים הנקרים בדרכנו. גם אסתר היהודייה מציגה במגילה רעיון דומה שהביא להיפוך בגורל היהודים בזכות חכמתה ובשל היצירתיות בה נקטה שהביאו את העם היהודי מאסון לשמחה: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (אסתר ח כ"ב).

חודש טוב, יצירתי ושמח!