צמח חודש אייר - נֶפִּית כְּפוּפָה

צמח חודש אייר - נֶפִּית כְּפוּפָה Nepeta curviflora
משפחת השפתניים
בערבית: נפית نفيت וגם: נענת אל ביס.

כָּל הָאָרֶץ דְּגָלִים דְּגָלִים,
עַם רוֹקֵד גַּלִּים גַּלִים
עַם שָׂמֵחַ, טַף צוֹהֵל -
חַג הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל. (כל הארץ דגלים/ רפאל ספורטה)

יחד עם 'ים' של דגלי המדינה המציף את הארץ בפתחו של חודש אייר, פורחת בשדות הבר של הארץ נֶפִּית כְּפוּפָה בכחול (סגול) מרהיב, כאילו מבקשת לשתף גם את הטבע בצבעי הכחול-לבן השוטפים את הארץ. השם נֶפִּית, מעורר תהייה באשר למובנו, אך הוא אינו אלא 'עִבְרוּת' שמו הלטיני של הצמח Nepeta , כמו גם שמו של הצמח בערבית נפית – نفيت .[1]

 

עושר של צמחי נפית כפופה – צילום שרה גולד. באדיבות אתר 'צמח השדה' ¬ https://www.wildflowers.co.il/

עניין הענקת שמות לצמחי הארץ מעורר דיון מרתק ומזכיר לנו פרק חשוב בתקומת עם ישראל במולדתו, כפי שמספרים המשפטים הבאים: עם הקמת 'ועד הלשון' (1905)[2], עסקו חבריו גם במינוח בוטני ובשמות צמחים. בהקדמה לרשימת הצמחים הראשונה שהתפרסמה בשנת תרע"ג נכתב כי הצורך לשמות צמחים מגיע בעיקר מן הילדים: "שמות הצמחים וחלקיהם הם אבן המחלקות בבית ספרנו החדש שבארץ, שהמקצוע הזה לוקח בו חלק הגון כראוי לעם היושב על אדמתו" העורך הסביר כי המורים בגליל העניקו לצמחים שמות מן המקורות ומהשפה הערבית, ואלו המורים ביהודה העניקו להם שמות אחרים 'ועד הלשון' לקח על עצמו להגיע ל'עמק השווה'. הצורך בשמות עבריים לצמחים התעורר עוד בגולה, אצל סופרים ומשוררים שלקחו חלק בהתעוררות הלאומית: טשרניחובסקי קָבַל כבר באודיסא על מחסור בשמות עבריים לצמחים הגורם כי משוררים וסופרים נמנעים מלטפל בצמחים: "כי מה יעשו? יתרגמו מלשונות נוכריות?… יתרגם כל אחד לפי טעמו?" הוא הביא דוגמאות לצמחים ששמם תורגם מרוסית, פולנית, גרמנית או ערבית; מצב היוצר ערבוביה ומביא מסורת זרה ליהדות כגון: 'דמעותיה של האם הקדושה'….. הבוטנאי אהרון אהרונסון, הדגיש את שפע הצמחים שנתברכה בם ארץ ישראל, והצטרף לקריאה למצוא להם שמות מתאימים מן המקורות ולהשלים במידת הצורך: "אל נא תהיה, אפוא, עבודה זו קלה בעיננו ואל נא נדחה אותה"….. אוריה פלדמן[3] הצטרף לקריאה: "העם החוזר לתחייה אינו יכול לדבר עברית משובשת, נלעגת… ואחת הדרכים למנוע מצב מחפיר זה היא לקבוע שמות נכונים ומדויקים לצמחי הארץ".[4]

הנפית הכפופה היא צמח רב-שנתי המזדקף עד לגובה של מטר ויותר. הוא פורח בשלהי האביב (אפריל-יוני) במקבצים שופעים של פרחים כחולים- סגולים מרשימים. הצמח שייך למשפחת השפתניים, מתאפיין בגבעול מרובע ובמבנה פרח אופייני בעל לוע פעור ושפה בולטת בתחתית. הפרח מזמין אליו בצבעו ובריחו המיוחד חרקים בעלי לשון/חדק ארוכים למיצוי הצוף המצוי בתחתית הפרח. מיצוי השמן האתרי הייחודי שלו מביא אלינו חומרים בעלי סגולות רפואיות לחיטוי, הרגעת שיעול, הקלת בעיות עיכול, כאבי בטן, פירוק מתחים ורוממות של מצב הרוח וחיזוק תחושת הריכוז.

פרחי נפית בתקריב ובצד שמאל עם חרק שהגיע למצות צוף וכך גם להאבקה של הפרח. צילום נוגן צברי.

בהתקרב מועד ציון הכרזת עצמאותנו בה' באייר, יונפו דגלים לרוב. הדגל בצבעים של כחול ולבן קשורים בקשר הדוק למסורת של שימוש בטלית ובציצית עם פסי התכלת שמקורם בצווי מקראי: "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר ט"ו ל"ח-ל"ט). במקרא מוזכר צבע התכלת בפירוש, יחד עם זאת הצבע הכחול אינו מוזכר כלל במקרא, וגם בתרבויות קדומות אחרות הוא נדיר. קושייה מוזרה לדיון. [5]

אך אנו נוכל לצאת אל השדות וליהנות משפע הפריחה הכחולה, היפה והייחודית של הנפית.

חודש טוב וחג שמח!

[1] שמו הלטיני של הצמח נגזר מתרכובת כימית בשם נפטלקטון ובזני נפית מסוימים כמו 'נפית החתולים' גורמות תרכובות אלה לתופעות נפשיות במיוחד על כל משפחת החתוליים, תופעות החולפות עם תפוגת החומרים.

[2] רשמית הוקם ועד הלשון בשנת תרס"ה – 1905, על ידי אגודת המורים. אולם לוועד הלשון קדמה חברה ששקדה על דבור עברי נכון וכן תוספת נדרשת של מילים ומונחים בשם "שפה ברורה" שפעלה כבר משנת – 1889 תרמ"ט .

[3] אוריה פלדמן (1958-1887), אגרונום, סופר ומתרגם. מראשוני המורים לטבע בארץ.

[4] מתוך עבודת הדוקטורט: "חקר צמחי ארץ ישראל במקורות היהודיים כמרכיב בזהות הלאומית העברית: פועלה ושיטתה של משפחת הראובני" עמ' 37-36 מאת שרה אורן (2011 – תשע"א).

[5] "למה אין כחול בתנ"ך"/ אורן הוברמן . "כלכליסט" 14.7.2011 https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3524269,00.html