פִיקוּס הַתְּאֵנָה

צמח חודש תַּמּוּז - הַתְּאֵנָה
פִיקוּס הַתְּאֵנָה Ficus carica
Moraceae משפחת התותיים
בערבית - תין تين

"… השוק מחליף צבעים בלי הרף", כך מתארת נעמי שמר את עושר הפירות המאפיינים את הקיץ הארץ ישראלי ב"שיר השוק": טעמים, גדלים, צבעים וצורות מעניקים לנו מתיקות ועסיסיות בעונה חמה ומזיעה זו. גם המקרא מדגיש פירות אלה, כפי שאמר גדליהו בן אחיקם ברצותו לעודד את שארית הפליטה שנותרה בארץ מגלות בבל כאשר שלח אותם לאסוף את פרי הקיץ כאות להמשך שגרת החיים: "וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם" (ירמיהו מ י).

יש המפרשים 'קַיִץ' ככלל מבחר פירות הקיץ ויש המגדירים 'קַיִץ' את עונת התאנים, מהחשובים בפירות הארץ המבשילים בעונה זו. אחרים מגדירים 'קַיִץ' כפעולה המציינת איסוף הפרי הקיצי על משקל בָּצִיר, גָּדִיד וְקָצִיר, כפי שמתאר הנביא ירמיהו את מצבו הקשה של העם  בשל התנהגותו הרעה: "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ" (ירמיהו ח כ).

התאנה מתחילה להבשיל את פירותיה בחודש תמוז, המסמן את תחילתה של עונת הקיץ. את הגעגוע לטעמה המתוק והייחודי של התאנה בראשית הבשלתה מתארות מילות אהבה לבני ישראל שהכזיבו מאוחר יותר בהתנהגותם: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם" (הושע ט י).  את ההתלהבות לטעום ממנה בתחילת העונה מתאר הנביא ישעיהו ברצותו להביע את היחס והסיכוי של עם ישראל הנתון בידי אויביו: "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" (ישעיהו כ"ח ד)

"התאנה חנטה פגיה" פגות על התאנה צילום נגה הראובני‏

את התאנה מגדלים בארץ ישראל כעץ תרבות; היא נמנית על שבעת המינים בהם השתבחה הארץ ומוצאה מאזורים גבוהים של פרס, טורקיה – קדמת אסיה, על כך תעיד נטייתה להיכנס לשלכת בעונת החורף, אשר דווקא בארץ אינו קשה. גובהה כ-6-2 מ' ונופה מתפשט בעיקר לרוחב כפי שמתאר המדרש אודות עתיד התרחבותה של ירושלים: "מה התאנה הזו צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מרחבת ועולה והגליות באות ונינוחות בה" (ילקוט שמעוני, ישעיהו מ"ט סימן תע"ב). עליה הרחבים מחולקים לאונות כעין כף יד, עובדה המצטיירת לעינינו בסיפור הבגד הראשון בתולדות האדם: "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג ז). פרי התאנה מכונה 'פגה' והיא משמשת כעין מכל ובו תפרחת זכרית ונקבית. את התאנה מפרה צרעה זעירה – צִרְפָּגִית (בלסטופגה Blastophaga psenes) החודרת אליה דרך פתח קטן הממוקם מעברו הרחוק של העוקץ המחבר את הפרי אל הענף. פתח זה סגור על ידי קשקשים זעירים המסודרים כרעפים. אלה מתפשקים לעת הבשלת הפרחים כך שהצרפגית יוצאת מן הפגה כשהיא נושאת אבקנים מן הפרחים הזכריים למפגש קרוב עם פרחים נקביים בפגה אחרת.

מדרש אודות צורת עץ התאנה, כפי שמופיעה בשטח נאות קדומים. צילום נגה הראובני‏

בגבעולים ובחיבורי העלים מצוי שרף לבן ודביק המעורר אצל חלק מקוטפי הפרי תחושת גרוד, שרף זה משמש כחומר מְגַבֵּן בחימום חלב לקראת ייצור גבינה  וכן כחומר רפואי בעיקר כנגד בעיות עור ומצוי בשנים האחרונות במחקר לשימוש רפואי נרחב יותר.

 

בדומה לשאר שבעת המינים גם לתאנה יש מונח ייחודי לאיסוף הפרי המכונה אֲרִיָּה שמהותו אור; שכן את התאנה אוֹרִים עם אור ראשון שאם לא, תפגע איכותה על ידי חרקים ובעלי חיים אחרים התרים אחר מתיקות פירותיה. על מתיקותה יעיד "משל יותם" הנותן את תשובתה הנחרצת של התאנה המסרבת להחליף יכולתה להעניק מתיקות לבני האדם בכיסא של מלכות: "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים" (שופטים ט י"א).

 

תאנה מבשילה את פירותיה. צילום נגה הראובני‏

תנובתה הטובה של התאנה נמשכת עונה ארוכה לאורך הקיץ כולו שכן בכל יום מבשילות מספר פגות בעוד האחרות יבשילו במועדן בהמשך. עניין זה הביא את חז"ל לדמות את התאנה לתורה בשל מספר סיבות וביניהן עניין עונת הבשלתה הממושכת המשולה ללימוד התורה הנעשה אף הוא לאט לאט: "למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית, הגפן, התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט, וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים" (מדרש במדבר רבה פרשה י"ב ט) בנוסף, בכל קריאה מעניקה התורה חידוש וידע בדומה לתאנה המציעה פרי למבקר בה בכל פעם פרי: "מאי דכתיב "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ", למה נמשלו דברי תורה כתאנה – מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן – מוצא בהן טעם" (עירובין נד ע"א).

כבר נאמר כי פעולת קטיף התאנים מכונה אֲרִיָּה בשל הקשר לאור, אור הוא גם מעמדה של התורה המאירה למאמינה את הדרך. עלי התאנה מחולקים, בדרך כלל,  לחמש אונות המרמזות על חמישה חומשי תורה ונוסף, פרי התאנה נאכל בכללותו, ללא כל פסולת, בשונה מתמר, לדוגמא, בו נזרק הגרעין או ברימון בו נפטרים מן הקליפה. עצם אכילת התאנה ללא הותרת פסולת משולה לעיסוק בתורה שכל פרט בה הוא בעל משמעות  מיוחדת, אשר אינה תמיד ברורה ועל כן יש להתמיד ולחקור בה עד להבנה מלאה: "למה נמשלה תורה לתאנה? אלא כל הפירות יש בהם פסולת, תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כלה יפה לאכול – כך דברי תורה אין בהם פסולת… " (ילקוט שמעוני יהושע רמז ב )

לסיום נדמיין את רבי עקיבא מנסה למצוא מקום נעים ובטוח ללימוד תורה בתקופת רדיפות הרומאים. במדרש זה ניתן כבוד הן לרבי עקיבא שלא ויתר על אומנותו כמלמד אך בעיקר לחקלאי שאת הידע שלו גם הגדול שבחכמים אותה עת לא ידע ומכאן, נוכל להבין את גודלה וחשיבותה של חברה אשר כל חבר בה שוקד על תפקידו  המאפשר ניהול תקין של חברה: "רבי עקיבא ותלמידיו, שהיו יושבים ולומדים תחת עץ תאנה, והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו, אמרו: נשנה את מקומנו, שמא הוא חושד שאנו מלקטים מתאנתו, ולכן משכים הוא בבוקר ללקט התאנים. הלכו ישבו במקום אחר. למחרת השכים בעל התאנה ללקט תאנתו ולא מצא את החכמים. חיפש אחריהם ומצאן, אמר להם רבותי מצווה אחת הייתם עושים לי, מצוות הכנסת אורחים, ועכשיו אתם מונעים אותה ממני? אמרו לו חס ושלום, אמר להם, ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר, אמרו לו: חשבנו שמא אתה חושד בנו שנגזול מתאניך, אמר להם: חס ושלום, אלא אומר לכם מפני מה הייתי משכים ולוקט אותה, שכשתנץ עליהם השמש הם מתליעים, ואכן באותו היום השאירם על העץ ולא ליקטם, ומצאו אותם שזרחה השמש עליהם והתליעו, אמר רבי עקיבא: יפה אמר, בעל התאנה, יודע עונתה של תאנתו אימתי ראויה להלקט והוא לוקט" (תרגום מארמית, קהלת רבה פרשה ה')

נעמי שמר, משוררת לאומית שידעה לבטא בשיריה את נופי הארץ, מורשתה והלכי הרוח שבה נפטרה בז' בתמוז תשס"ד כשהיא היטיבה לכתוב, בין השאר, על התמוז המביא עמו את ניחוחות הקיץ, טעמיו ואף מוסר השכל מן הכתובים:
עצוב למות באמצע התמוז 
דגלי הקיץ נישאים אל על, 
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל. 
כי על קיצך, ועל קצירך הידד נפל. 

עצוב למות באמצע התמוז 
דווקא כשהאפרסקים בשפע, 
וכל הפרי דווקא צוחק בסל. 
ועל קיצך, ועל קצירך הידד נפל. 

עצוב למות באמצע התמוז, 
עכשיו באמצע התמוז נמות 
אל בוסתני הפרי שהתייתמו. 
הידד אחר הידד, נפול יפול 
ועל קיצך, ועל קצירך, ועל הכל…

(מתוך: אמצע התמוז/נ.שמר)

                                                                                                                                                         חודש טוב ושופע פרי