גֶּזֶר קִפֵּחַ Daucus carota

צמח חודש סיוון - גֶּזֶר קִפֵּחַ Daucus carota
משפחת הסוככיים Apiaceae
בערבית: לוזיקה, גַ'זַר لزيقه

חום הקיץ השתלט על מזג האוויר ההפכפך של ימי ספירת העומר; שרידי פריחת האביב מְפַנִּים את מקומם לנועזים שבין הצמחים, אלה שיכולים לימי השרב והחום ואינם נרתעים מלתפקד ולפרוח. ביניהם נוכל לפגוש את הַגֶּזֶר קִפֵּחַ, המתנשא לגובה של מטר וחצי עד שניים, פורש את פרחיו הענוגים המסודרים בתפרחת יפהפייה של סוֹכִךְ (הדומה למטריה סוככת), המלמדת אותנו פרק חשוב בהלכות קיום חברתי מכוון ויעיל.

למעשה, אבות אבותיו של גזר הגינה המוכר לנו מן הצלחת הוא הגזר הקיפח – גזר הבר. שמו של גזר הגינה באנגלית – carrot מעיד על הצבע (פיגמנט) קרוטין הצובע את הגזר בכתום. אולם מעניין לדעת כי גם צבעו של שורש גזר הגינה בתחילת התפתחותו לבן בדומה לגזר הבר ורק בהמשך נוצר הצבען קרוטין שמקנה לו את הכתום המוכר.

יש בגזר הקיפח יופי מיוחד בכל שלבי הצמיחה שלו, כולל בשלב התייבשות הצמח בערוב ימיו. התפרחת העשירה המסודרת בצורה ענוגה ומופלאה כעין רקמה גרמה לנשות אנגליה במאה ה-18 לקשט את כובען בתפרחת מרשימה זו של הגזר. באנגלית מכונה הגזר wild carrot, ובנוסף גם Queen Anne's Lace (התחרה של המלכה אן) המלכה אן שחיה במאה ה-18 התפרסמה בכישורי רקמת תחרה, אופי התחרה הזכיר לנותני השם את סידור הפרחים היפהפה שבתפרחת הגזר.(1)

סוכך הגזר המורכב מאוסף של סוככים קטנים מסגיר את היותו של הגזר בן למשפחת הסוככיים. במרכז הסוכך הגדול צֶבֶר פרחים שחורים וַעֲקָרִים אשר תורמים את נוכחותם רק לשם ייעול תהליך האבקה; צֶבֶר כהה זה מדמה חֶרֶק אשר הגיע על מנת 'להנות' מן האבקה של הצמח, "חרק" זה מהווה נקודת משיכה לחרקים נוספים אשר חושבים "כי טוב" ועל כן מצטרפים גם הם ל'חגיגה' ומסייעים דרך אגב בהעברת האבקה הזכרית מצמח לצמח ובהכנת הדור הבא.

עליו של הגזר גזורים ומכאן נגזר שמו, אלה נראים כאילו יד-אומן גזרה בהם גזירות נפלאות המזכירות מגזרות נייר. מחזור הצמיחה של הגזר הוא דו-שנתי; בשנה הראשונה יוצאים עלים בלבד ואילו בשנה השנייה מזדקר גבעול זקוף וגבוה (קיפח) המוציא בראשו את התפרחת הסוככית המרשימה והמיוחדת. בתום הפריחה, בתהליך הבשלת הזרעים, מקמץ הגזר את התפרחת למעין סלסילה סגורה וסוגר בקומץ זה את הזרעים למשמרת עד לבוא הגשמים בשנה הבאה. פריחתו הלבנה של הגזר נמשכת מן האביב המאוחר אל תוך הקיץ (אפריל-אוגוסט). גזר קיפח נפוץ בבתה; שדות, שטחי בור ואף בצדי הדרכים. הוא צמח נפוץ במרחב הים-תיכוני והוא בעל סגולות רפואיות לטיפול במחלות כבד ונשימה.

חודש אייר מביא אלינו בפתחו (ו' בסיוון) את חג השבועות – חג קצר אך משמעותי, בעל מספר שמות המסבירים את מהותו העשירה: חג קציר החיטה; חג מתן תורה; ראשית הבשלת פרי הארץ – בִּכּוּרִים ועוד. גזר קיפח, צמח שהוא פשוט לכאורה ונפוץ בארץ, מלמד אותנו בפרוש חודש סיוון, בו קבלנו תורה(2) שמאירה את דרכנו ואת ייחודנו, את יתרונו של איחוד הכוחות לכלל אחדות והמשכיות; שהרי כל פרח קטנטן בגזר אין בו כוח או נוכחות, ורק שילוב כוחות של התמקמות צפופה זה לצד זה מאפשרת נִרְאוּת ונוכחות מרשימה המביאה לכלל תוצאות בבחינת: "כל אחד הוא אור קטן וכולו אור איתן" (שרה לוי תנאי). גם בשלב הבא, שלב הבשלת הזרעים, בעיצומם של ימי החום הקשים והמתישים ממשיך הגזר במשמרתו, שוקד על שליחותו להמשכיות ושומר על זרעיו במעין 'סל' הנוצר מקימוץ התפרחת 'עד יעבור זעם' ועד אשר יבשילו תנאים לצמיחה מחודשת.

הגזר הקיפח המציג את פרחיו הלבנים, המרובים והמאוחדים מזכיר במראהו המקובץ את בני ישראל העומדים קשובים ונרגשים מול הר חורב עשֵׁן ורועם: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות י"ט ח).

חג שמח וחודש טוב לכולנו!

__________

(1) מתוך אתר החווה האקולוגית במרחביה – http://thefarm.co.il/2012-04-14-18-30-16
(2) תאריך מתן-תורה אינו מצוין בפירוש בתורה, אלא נכרך במועד זה על פי המסורת