רַקֶּפֶת מְצוּיָה Cyclamen persicum

צמח חודש טבת – רַקֶּפֶת מְצוּיָה (Cyclamen persicum),
בערבית: עסא אלראעי, רָקָף, צבּוּנָת אֶל רָאעִי - عصا الراعي

מִתַּחַת לַסֶּלַע צוֹמַחַת לְפֶלֶא
רַקֶּפֶת נֶחְמֶדֶת מְאוֹד,
וְשֶׁמֶש מַזְהֶרֶת נוֹשֶׁקֶת, עוֹטֶרֶת,
עוֹטֶרֶת לָהּ כֶּתֶר וָרֹד!
(מתוך שירו של לוין קפניס "רקפת") (1)

לא כל צמח בעולם זוכה לכבוד ייחודי בדמות 'אגודת ידידים' ואוהדים! לכבוד מסוג זה זכתה הָרַקֶּפֶת, וחברי אגודת The Cyclamen Society, הציבו כמטרה ללמוד, לְשַׁמֵּר ולפתח זני רקפות.(2)

רַקֶּפֶת מְצוּיָה (Cyclamen), נמנית על משפחת הרקפתיים. לסוג רקפת תכונות ייחודיות; הוא בעל פרח נטוי כלפי מטה בגווני לבן-ורוד-סגול, והעלה בעל דגם עורקים ייחודי בגווני ירוק-לבן. בסוג רקפת 17 מינים, שתחום תפוצתם בארצות הים התיכון, ובארץ, באזור ים-תיכוני, בבתות ובחורשות. הרקפת פורחת מכסלו ועד ניסן (דצמבר-אפריל). השם הלטיני Cyclamen, מרמז על סלסול עוקץ הפרי לאחר ההבשלה (cycle = מעגל באנגלית), תכונה משותפת לכל מיני הסוג.

בישראל נפוץ ביותר המין – רקפת מצויה. למין זה כותרת גדולה ביותר, הפורחת משך תקופה ארוכה, תכונה שהפכה אותו לצמח אטרקטיבי לגינון. כיום ניתן לפגוש בזני רקפות בשלל צבעים מאדום ועד לבן, ובעלי גודל פרח שונה שפותחו.

משך הפריחה של פרח רקפת בודד הוא כשבועיים. זהו פרק זמן ארוך למדי יחסית לצמחי הבר של הארץ, שחלקם פורחים במשך יום אחד (כמו הדס – ראה צמח חודש תשרי) ורובם משך יומיים -שלושה. מקובל להסביר כי משך פריחה ארוך 'מפצה' על מיעוט ביקורי מאביקים, עובדה המתאשרת בהתבוננות ממושכת בפרחי רקפת.

מחקר מעניין שנערך על ידי ד"ר רחלי שוורץ-צחור (גן הנדיב) בשנת 32001 בקרב רקפות באזור הכרמל, מספר כי המאביק היעיל ביותר של הרקפת הוא עש מהמין Micropterix berytella, מין עש קטן, בעל גפי פה לועסות, בניגוד לגפי פה מוצצות, המצויות אצל רוב העשים. העש ניזון מגרגרי האבקה של הרקפת, ומאביק אותה תוך כדי כך. בנוסף, העש נוהג להזדווג בפרחי הרקפת, מטיל עליהם ביצים, וגם מוצא בתוך הפרח הגנה בימי החורף הקרים ומהגשם הצולף.

התאמה זו בין העש לרקפת, מהווה דוגמא לאבולוציה משותפת, לפיה שני הצדדים מרוויחים. עם זאת, עולה השאלה – מדוע לרקפת פרח גדול יחסית (3.5-2.5 ס"מ) לעומת גודלו הצנוע של העש המאביק (כ- 4 מ"מ) ?
התשובה טמונה כנראה בפרק מעברה של הרקפת, הקרובה ודומה לסוג Dodecatheon. סוג זה מואבק ב'האבקת זמזום' (Buzz pollination), לפיה חֶרֶק, לרוב מן הדבוראים, רוטט בכנפיו בתדר מסויים, הגורם לגרגרי האבקה להתפזר ולהיאחז בגוף החרק, לקראת מעבר לפרח אחר. מחקרים הראו כי גם ברקפת קיימת 'האבקת זמזום', אם כי בתדירות נמוכה. מכאן, עולה ההשערה כי יתכן שבעבר הואבקה הרקפת בעיקר ב'האבקת זמזום', על-ידי חרק שנכחד.

הפרח נישא על עוקץ ארוך המתכופף בקצהו. עלי הכותרת של הפרח נטויים כלפי מעלה, בעוד האבקנים והעוקץ נוטים עם העוקץ מטה. מבנה מיוחד זה מאפשר לעלי הכותרת להגן על גרגרי האבקה הגנה מפני הגשם.
עם הבשלת הפרי, בעל צורה כדורית המתחדדת בקצה, מתכופף העוקץ עד לאדמה והפרי ננעץ באדמה עם זרעיו הקטנים, ונובט בשנים הבאות. מצב זה יוצר שילוב בין-דורי של רקפות רבות במרחב אחד, לכדי מרבדים מרשימים המוכרים לנו בשמות 'גבעת הרקפות' שליד קבוץ גַּלְעֵד שבהרי מנשה ובינות לאורנים בנאות קדומים.

בשנת 2007, לקראת תערוכת צמחים שנערכה בסין, נבחרה הרקפת כ'פרח הלאומי', לייצוג צמחי הארץ.(4) יחד עם החיבה לפרח יפה ומיוחד זה, יש מקום לשאול מדוע בחר 'ועד הלשון'(5) את השם רקפת, שאינו אלא עִבְרוּת לשמה הערבי 'רַקָף', שפירושו שלג ראשון, בשל צבעה הבהיר. בנימוק לבחירת השם, צוין כי מקור השם בסורית,(6) אילת השחר הראובני, אחות נֹגה הראובני, מייסד נאות קדומים, הסבירה את מקור השם בפקעת המרשימה של הרקפת, המזכירה בצורתה קרקפת. אפרים וחנה הראובני בקשו לכנות את הרקפת בשם העממי 'נזר שלמה', שהיה נפוץ בארץ, שם המצביע על הדמיון של הכותרת לכתר ומעיד על אגדה עממית המספרת כי שלמה המלך, בחר בכותרת הרקפת, הצנועה ומרכינת ראש כדוגמא לכתר שלו. כפי שמעיד 'ילקוט הצמחים', שפורסם בשנת תר"ץ – 1929, נקבע בסופו של דבר השם 'רקפת'.(7)

פרט ל'רַקָף', יש לרקפת שמות נוספים בערבית, המעידים על שימושיו, בין השאר, צבּוּנָת אֶל רָאעִי ('סבון הרועים'). בפקעת הרקפת חומרים סַפּוֹנִינִיים = מקציפים, היכולים להוות תחליף לסבון. אחד החומרים מכונה 'ציקלמין' והוא נגזר מהשם הלטיני של הצמח. הרועים נוהגים לחתוך פקעת ולשפשף בה בד שהרטיבו קודם לכן.

יש בה ברקפת תכונות רבות שיש לנו זכות ללמוד;
היא מגדלת צמח חסון עתיר עלים ופרחים, היא חיה בתנאים קשים של סלעים וטרשים, אך יכולה להם! ומשאירה את 'ילדיה', בני הדור הבא, בקרבתה. אין אחד הנשאר אדיש למראה הפורש משטחי רקפות מדהימים ביופיים ומרשימים בגודלם, מעין 'קִבּוּץ' גדול, החי בשלום ובשלווה!
יחד עם זאת, לכל רקפת הייחודיות שלה ברקמת העלה המגוונת או בגוון ורוד אופייני. ואולי עם התרגש עלינו מערכת בחירות סוערת, כדאי לכל פוליטיקאי לצאת אל מרחבי הרקפות וללמוד מהן את טעם הצניעות, התמודדות עם קושי, ואת עוצמת היחד, המחבקת בתוכה גוון וְשׁוֹנוּת, כאילו רומזים לנו: הי, אנחנו בכל זאת עם אחד!

לכולנו – חודש טוב וגשמי ברכה בעיתם

__________

(1) "רקפת"- שיר ילדים שנכתב על ידי הסופר והמשורר לוין קיפניס בשנת 1927, למנגינה של שיר ביידיש. המשורר ביקר במטולה ובקש לטייל אל מפל 'התנור'. בת-שבע אורני, בת למשפחת דוברובין מיסוד המעלה, בקשה להתלוות אליו. קיפניס התרגש ממראה המקום ובין השאר מהרקפות שראה וכתב בהשראת הטיול את השיר.
(2) The Cyclamen Society אגודה שהוקמה בשנת 1977 באנגליה: http://www.cyclamen.org/indexCS.html
(3) http://www.ramat-hanadiv.org.il/lobby.aspx?boneId=292&nsId=164&objId=148
(4) הרקפת מופיעה גם בסמלה של העיר טבעון.
(5) ועד הלשון- ארגון שייסדו אליעזר בן יהודה ודוד ילין בשנת 1890, במטרה להרחיב את אוצר המילים בעברית. לימים שונה שמו ל'אקדמיה ללשון'.
(6) בסורית מוכר כ'רקפתא'. ארמית סורית- שפה שמית שדוברה בעבר במרחב הסהר הפורה, עולי בבל הביאו את השפה לארץ ישראל והיא נפוצה כשפה מדוברת עד לכיבוש המוסלמי במאה ה-7.
(7) אוירבך פ, ואזרחי מ, "ילקוט צמחים", מלוני ועד הלשון העברית ב' (תר"ץ), עמ' 39.