הָדָר הָאֶתְרוֹג (אֶתְרוֹג) Citrus medica

צמח חודש תִּשְׁרֵי - הָדָר הָאֶתְרוֹג (אֶתְרוֹג) ,Citrus medica,
בערבית: תוּרוּג' اترج

ריח קלמנטינות מבשר את 'עונת ההדרים' בפתחו של תשרי. 'פרות הדר' מזוהים כאחד מענפי החקלאות הבולטים בארץ, יחד עם זאת הם 'עולים חדשים' אשר נקלטו פה. הוותיק מפירות ההדר הוא האתרוג, שאינו נזכר בשמו המפורש במקרא, אולם התקבל במסורת כאחד מ'ארבעת המינים' של חג הסוכות: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל..." (ויקרא כ"ג מ).

פירושים שונים נִתְּנוּ לצרוף 'עֵץ הָדָר':
• ביוונית עתיקה 'הידור' פירושו מים, כלומר צמח הקשור במים ואכן, הצלחת גידול האתרוג תלויה בטיפול מסור ובהשקיה מתמדת.
• הָדָר במובן מהודר או נהדר, כפי שמוסבר ב'תרגום השבעים' או בתרגום הלטיני 'הוולגתא', משמע, פריו של העץ היפה ביותר. הרמב"ן מסביר את מקור השם אתרוג מן רג"ג בארמית, שעניינו: דבר יפה ונעים למראה. יתכן ומקור השם הוא פרסי – תוּרוּנג', המזכיר במצלול את האורנג' (orange) באנגלית.
• הָדָר – מספר על פרי שדר (גר) על העץ תדיר; באתרוג, בניגוד לעצי פרי אחרים, לאורך כל השנה קיימת פריחה וחניטת פרי. בשל תכונה ייחודית זו, הציע רבי יהודה הנשיא לקרוא 'הַדִּיר' ולא הָדוּר, והסביר כי בדומה לדיר, בו נמצאים קטנים וגדולים, כך נמצאים על האתרוג פירות בגילאים שונים.

מולדת האתרוג היא הודו, משם נדד לפרס, ארם-נהריים, ישראל ומצריים. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו בבבל גרעיני אתרוג משנת 4,000 לפנה"ס ובמצריים נמצאים אתרוגים בקברים ובתמשיחי קיר מ-1500 לפנה"ס. קדמוניותו של העץ באה לידי ביטוי במסורת הגורסת כי 'עץ הדעת' בגן עדן היה אתרוג, בין השאר בזכות הידורו: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם" (בראשית ג ו), ומפרט המדרש בייחודם של עצי בראשית שכל חלקיהם היו ראויים לאכילה: "אתרוג היה… צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג" (בראשית רבה ט"ו ח). בימי המשנה והתלמוד נהגו לאכול את התימורות והעלים הצעירים שלו.(1) הד לשימוש קדום באתרוגים נוכל למצוא אגב סיפורים העוסקים במחאה חברתית של קהל, שהתנגד לקיום מצווה בדרך החורגת מהמקובל: אחד מהם הוא סיפור משנאי אודות אלכסנדר ינאי, המלך והכוהן הצדוקי, שניסך מים על רגליו בסוכות במקום להגביה את הכלי: "שפעם אחת ניסך על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהם" (משנה, סוכה ד ט). סיפור אחר עוסק בהכשרת גֵרים לשאת אשה ממזרה בבבל: "דרש ר' זירא במחוזא: גר מותר בממזרת, רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו" (בבלי קידושין ע"ג ע"א). העובדה כי מצוות אתרוג דורשת הקפדה והידור, הפכה אותו לסמל מחאתי כמו במקרים אלה.

שמו המדעי של האתרוג הוא מדיקה סיטרוס (Citrus medica), שם המעיד על סגולות רפואיות רבות כמו: טיפול בהרעלות, בריח פה, חיזוק נשים בהריון, ניקוי מערכת העיכול וחיזוקה ועוד. יהודי אתיופיה נוהגים לצחצח שיניים בענפי עץ האתרוג לאחר שנחשפו סיביהם הפנימיים. במחקר התברר כי יש באתרוג חומר מחטא ומחדש, המסייע בבניה של חומר שן שנהרס.(2)

בדומה לשאר עצי ההדר, האתרוג ירוק-עד, ונכלל במִשְׁפַּחַת הַפֵּיגָמִיִּים (Rutaceae). הוא מוכר כעץ קטן יחסית וקוצני. צורת הפרי כביצה מוארכת, המתאפיינת בקליפה עבה מחוספסת וריחנית, ובפלחים קטנים מאוד בהשוואה למיני הדרים אחרים. בקצה הפרי נמצא הפיטם, שריד לעמוד העלי. צבע הפרי נע בין ירוק לצהוב, צבע ייחודי המכונה בעברית – תָּרֹג (כמשקל צבעים כמו, אָדֹם, צָהֹב או יָרֹק), כלומר, צבעו כצבע האתרוג בימי הביניים נקרא הצבע אף 'אתרוגי'.

בנאות קדומים, מתנוססים עצי אתרוג בטרסות חקלאיות הנמצאות במרומי מַעֲלֶה 'גן ארבעת המינים". מסלול ייחודי זה מייצג את הרעיון שרמז הרמב"ם, לפיו ארבעת המינים מייצגים ארבע תחנות בדרכם של בני ישראל ממצריים אל ארץ ישראל: "…והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות…" (רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג', מ"ג). מסלול הסיור מתחיל מקבוצת תמרים המתמרים בעמק; "סימן לעמקים דקלים" (בבלי, פסחים נ"ג ע"א), אלה מסמלים את מצריים ואת נאות המדבר. המסלול ממשיך דרך עצי ערבות' השתולים על בריכת מים, סמל למעבר בני ישראל בגאון הירדן העשיר בערבות. הסיור עולה דרך סבך שיחי הדס, המזכירים את מראה הרי הארץ הבתוליים, שהיו מכוסים בחורש ים-תיכוני סבוך, אותם היה צורך לברא טרם ההתנחלות. סופו של המסלול בשטחי האתרוגים, אשר בהיותם גידול רגיש ועדין, מסמלים ברעננותם ובשפע פירותיהם את שיא ההצלחה החקלאית של ההתנחלות.

שתילי האתרוגים בנאות קדומים הונבטו מזרעי אתרוגים שנאספו בתום חג הסוכות, אתרוגים אלה אינם מורכבים ועל כן נחשבים כשרים. הזן מכונה 'אתרוג תימני', ומגיע לגודל מרשים, עדות לכך ניתן להבין ממעשהו של רבי עקיבא, המצדיק נשיאת אתרוג על הכתף: "מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו" (בבלי, סוכה ל"ו ע"ב). בשנת 2006 התפתח על אחד העצים אתרוג במשקל הקרוב ל-4 ק"ג, אשר נכלל, אחר כבוד, ב'ספר שיאי גינס'. בסמוך לאתרוגים עוברת אמת מים, ממנה מקבלים העצים את ההשקיה המרובה, לה הם זקוקים ומצדיקים בכך את אחד מכינוי ה'הדר' (הידרו או הידור – מים ביוונית). גידול אתרוגים כולל טיפול מרובה ורגיש, וכן גיזום עדין של ענפים הקרובים לפרי, כדי שלא יפצעו. האתרוגים חשופים למחלות כמו מחלת 'המלסקו',(3) מחלה שהשמידה זה מכבר את פרדס האתרוגים הראשון בנאות קדומים.

יש בו באתרוג כוחות רבים, והוא מהווה דוגמא למורשת עתיקה שעם ישראל השכיל לְשַׁמֵּר; מוכר, למשל, מכתבו של בר-כוכבא בעיצומו של המרד אל יהודה בר מנשה, המבקש ממנו לספק לחייליו לולבים ואתרוגים לקיום מצוות סוכות,(4) ידועים סיפורים מרגשים על אתרוגים מארץ ישראל שהגיעו לגלות 'בדרך לא דרך' וגרמו להתרגשות מיוחדת לאוחז בהם, מתוכם מיוחדים סיפורים על אתרוגים שהגיעו אל מעבר ל'מסך הברזל' ועוד. מתוך היחס הייחודי שזכה לו האתרוג, נוצר שם הפועל 'לְאַתְרֵג' או 'אִתְרוּג', שעיקרו הקפדה ושמירה יתרה, כפי שנהוג באתרוג.(5)

חודש חגיגי, שנה טובה, ושנדע לְאַתְרֵג את הייחוד שבנו

__________

(1) את האתרוג נהגו לאכול חי, או טבול בחומץ, כבוש או שלוק כמו כן נהגו לאכול את התימורות והעלים הצעירים: "אתרוג אע"פ שאתה אומר עליו בורא פרי העץ את אמר על התמורות שלו בורא מיני דשאים" (ירושלמי, כלאיים כ"ז ע"ב). פליקס י, עולם הצומח המקראי, עמ' 68.
(2) מרחיב את הדיבור על סגולות האתרוג רבנו יוסף חיים (1909-1983) מבגדד, מגדולי האחרונים, פוסק, מקובל, דרשן ומנהיג, שכתב, בין השאר, את הספר "נפלאים מעשיך": "האתרוג נחמד למראה וטוב למאכל, ובו סגולות רבות ונפלאות. קליפתו מסירה כל כאב פנימי ומחזקת את הגידים, כשעושים מזה מרתח כמו תה ושותים את זה, וממתיקים בסוכר או דבש, ויש בו מרירות, אך זה בריא לגוף. אכילת אתרוג טוב לכבד, ומרווה את הצמא, וגרעיני האתרוג, טובים לכל, והפרי כולו משמח הלב ומחזק את הגוף, והוא רפואה לכל מחלה"
(3) מלסקו – פטריה המתפשטת מהשורשים אל הענפים, גורמת להתייבשות צינורות ההובלה בעץ ומהווה גורם תמותה מדבק ביותר,
(4) "שמעון ליהודה בר מנשה לקרית ערביה שלחתי לך תרי חמרין די תשלח עמהן (תר) גברין לות יהונתן בר בעין ולות מסבלה די יעמרן וישלחן למחניה לותך ללבין ואתרגין. ואת שלח אחרנין מלותך וימטון לך הדסין וערבין ותקן יתהן ושלח יתהן למחניה… הוא שלם" המכתב נכתב בארמית והתגלה על ידי יגאל ידין והתפרסם בשנת תשכ"א בידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה
(5) http://www.safa-ivrit.org/milon/etrog.php