צִפָּרְנֵי-חָתוּל Calendula

צִפָּרְנֵי-חָתוּל - Calendula

"בלשוננו מורגש מאוד העדר שמות החיות והצמחים"(1) טען המשורר שאול טשרניחובסקי ב-1910, בעת שישב באודיסה. במאמר אחר, ציטט אודות הענקת שמות לחיות על ידי אדם בספר בראשית: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ.... וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ב' י"ט- כ'). הוא הוסיף גם מהגיגי ליבו: "את שמות הפרחים המציאה בוודאי חוה, כשקטפה... לקשט בהם את עצמה", והסביר: "מכל מקום, אנו רואים בשמותיהם של החיות, העופות והצמחים יצירה רעננה, כוח פועל חופשי, בורא יש מאין... בסקרנות מְיֻחָדָה ובעיני אהבה מתבונן האדם בטבע, מסתכל בכל פרח ופרח וקורא להם שמות".(2)

חנה ואפרים הראובני, בני דורו של טשרניחובסקי ומידידיו הקרובים, הצטרפו לאמירה בדבר צורך בנתינת שמות נכונים ואחידים לצמחים. הם ראו בכך מלאכת קודש ומטרה לאומית: "להבראת נפשנו הלאומית ולתחייתה השלמה".(3) הראובנים יצאו נגד שיטת 'ועד הלשון', הקובעת שמות עבריים השאולים מן הערבית או מן הלטינית : "חייבים אנו להכפיל מאמצינו למען גלות את זהותם המדויקת של הצמחים אשר השתתפו בחיי עמנו ובחוויות גבורתו וחולשתו… שקבלנו בירושה… חס לנו לקרוא לצמחים נושאי חוויות קדומים בשמות זרים שאינם מביעים לנו מאומה מן העושר השמור לנו בהם".(4) במאמר שכותרתו "עצמאות הלשון העברית ותחייתה בשמות ומונחים לצמחי הארץ" , מתחה אילת השחר, אחותו של נֹגה, ביקורת על 'ועד הלשון' בעקבות פרסום 'המגדיר לצמחי ארץ ישראל':(5)

"בהבאת שמות לטיניים וערביים אלה כ'שמות עבריים' חטא כפול, באשר לצמחים לא מעטים מביניהם יש שמות עתיקים יפים ובעלי תוכן עברי, הנזכרים במקורותינו".(6)

לאורך שנות פעילותם הציעו הראובנים 135 שמות צמחים, ומתוכם נתקבלו ונטמעו בשפה העברית כ-30%.
בין השמות שהציעו הראובנים היו צִפָּרְנֵי-חָתוּל,7 צמחים קטני קומה (עד 40 ס"מ) ממשפחת המורכבים (compositae), נפוצים בארץ, מופיעים במשטחים בצידי דרכים, בשדות ובמקומות בהם פועל האדם. את השם קבעו הראובנים מתוך דמיון הפרי לציפורניים מכווצות של חתול לקראת שליפה.

התבוננות קרובה בפרי ציפורן-חתול, מגלה תופעות מעניינות; בדרך כלל מפתח צמח פירות הדומים אחד לשני. לדוגמה, החיטה מבשילה באופן אחיד את זרעיה בצבע חום בהיר, בעלי צורה אליפטית-מוארכת וחריץ לאורכו.
לעומת זאת, אצל ציפורן החתול, נמצא פירות מטיפוסים שונים; נוכל לראות זה בצד זה, פרי דומה לציפורן מוארכת, פרי עגלגל, פרי חלק, או פרי מכוסה 'שיכים' (בליטות קוצניות).

תופעה זו, המכונה 'הטרוקרפיה' (הטרו=שונה; קרפ=פרי), פותחת בפנינו צוהר למנגנון הפצת הזרעים של צמחים חד-שנתיים. תהליך זה שמטרתו לדאוג להמשך קיום המין, נראה לכאורה פשוט, אולם חקירה מדוקדקת מעלה רעיונות מתוחכמים הבאים להבטיח את יעילות הפצת הזרעים.

על-מנת להמחיש את התופעה, נתבונן בפרי של שׁוֹפָרִית כְּרֵתִית (Hedypnois cretica), צמח חד-שנתי, גם הוא ממשפחת המורכבים, בדומה לציפורן חתול.

בתמונה ניכרים שני טיפוסי פירות: במרכז, זרעים בעלי שערות דקות דמויי כוכב. פרי זה קל משקל, ונשא ברוח למרחק רב. בהיקף, זרעים עבים וכבדים יחסית, אשר לא ירחיקו נדוד ויוותרו קרוב לצמח האם.

נוכל להסביר זאת בעזרת מונחים מעולם הכלכלה, לפיו צמח האם 'מפזר את ההשקעה' בין שני אפיקים: 1. אפיק 'סולידי' – אלה הזרעים הכבדים, הנושרים קרוב לצמח האם 2. אפיק 'תנודתי' – זרעים קלים, המצויים במרכז הקרקפת, מצויידים בציצית, ועתידים להינשא בעזרת הרוח למרחק. בדרך זו מנסה הצמח להבטיח כי לפחות באחד האפיקים תניב ההשקעה צמיחה חדשה.

השופרית, מייצגת מקרה 'פשוט' יחסית של הטרוקרפיה. לעומתה, המנגנון ב'ציפורני החתול' מורכב יותר: אצל ציפורני החתול, נוכל למצוא מגוון אין-סופי של זרעים, בעלי אוסף תכונות שונה; ביניהם, זרעים עגולים ונפוחים מעט, היכולים להינשא ברוח למרחקים. אחרים בעלי שיכים, הנתפשים בפרוות בעלי חיים ונפוצים עימם ועוד.

בסוג ציפורני חתול, ידועים כיום 20 מינים, כולם עשבוניים, חד או רב שנתיים. המין הנפוץ בישראל הוא צִפָּרְנֵי-חָתוּל מְצוּיוֹת (Calendula arvensis), הנפוץ בכל הארץ; בנופי צומח עשבוני, צידי דרכים, מקומות עשירים בחנקן, ובמיוחד סמוך לקיני נמלים. מין זה נפוץ גם ברוב ארצות אירופה. לעומתו, קיימים שלושה מינים מצומצמים בתפוצתם: צִפָּרְנֵי-חָתוּל אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִיּוֹת (Calendula palaestina) המתאפיינים בזרעי היקף מוארכים. מין אנדמי (בלעדי) לישראל ולבנון, וצומח בעיקר בחבל הַסְּפָר (מעבר בין חבל ים-תיכוני גשום לחבל מדברי); צִפָּרְנֵי-חָתוּל עָבוֹת (Calendula pachysperma), המתאפיינים בזרעי היקף עבים (ראה תמונה), מין אנדמי לישראל ולירדן, גם הוא גדל בחבל הַסְּפָר, בעיקר בשומרון.(8)

מלבד מינים אלו, מצויים בארץ 'ציפורני חתול תרבותיות' (calendula officinalis). צמח נוי ומרפא. מין דו-שנתי שמוצאו ממערב אגן הים-התיכון (ספרד ומרוקו), בעל סגולות רפואיות רבות.

חודש שבט העומד בפתחנו, מזמין אותנו לצאת מהמשרדים והבתים אל הטבע המתעורר בשלל צבעים, ריחות, צורות וצבעים. שפע מיני הפרחים מעניק לנו לא רק הנאה אומנותית ורגשית, אלא גם את קרקע נוף מולדתנו, בה עוצב עם ישראל ומורשתו. בתוך כך, 'מספרים' שמותיהם של הצמחים פרק ביחסו של עם ישראל לצמחיית הארץ ולתרבות הצומחת ממנה.
נסיים במילותיו של אהרון אהרונסון, מראשוני האגרונומים בארץ. גם הוא הצטרף לביקורת על 'ועד הלשון' וקרא להקשיב לרחשי העם ולהעדיף שמות עממיים, הנוצרים מתוך קרבה לצמחים, ולהימנע מתרגומי שמות ערביים או לטיניים חסרי משמעות: "על פי רוב אנו מוצאים בשם ההמוני סמליות עמוקת משמעת. יש בו גם איזה רוך שירתי".(9)

שיהיה לכולנו חג צמחים אמיתי!

__________

(1) טשרניחובסקי ש, 'צמחים ופרחים', מתוך: השלח, אודיסה, תר"ע (1910). עמ' 372.
(2) טשרניחובסקי ש, 'שמות הצמחים', מתוך: שפתנו, אודיסה, תרע"ז (1917). עמ' 7.
(3) הראובני א, "להכרת טבע הארץ", האדמה א/ח (תר"פ), עמ' 170-178.
(4) הראובני נ, מורשת, עמ' 207-195; הראובני נ ורשף, בוטניקה עמ' 57-51.
(5) מהדורה שניה של המגדיר, על בסיס עזבונו של אייג מאת זהרי ופיינברון, יצאה לאור בשנת 1955.
(6) הראובני א. ה, עצמאות הלשון, עמ' 438-429.
(7) הם התכוונו לצִפָּרְנֵי-חָתוּל מְצוּיוֹת.
(8) חן, ק. הסוג ציפורני חתול בארץ ובעולם (עמ' 32-5). מתוך: רֹתם- כתב עת לנושאי שדה בוטניים בארץ-ישראל, מס-23-24, ירושלים,1987. עורכים: גד פולק ואבי שמידע.
(9) אהרונסון א, 'שמות המוניים לצמחים', זכרון יעקב, תרע"ד (1914).

*התמונות בגלריה באדיבות אתר צמח השדה