חורשף מצויץ Atractylis comosa

חורשף מצויץ (Atractylis comosa), על פי הראובנים: 'קוץ הצבי'

בינות לסלעים בשפלה, בהרי יהודה, שומרון, גולן ובגליל עומד בימים אלה זקוף ודקיק, פורח בפרחים עדינים בצבע לילך-סגול חֻרְשָׁף מְצֻיָּץ (Atractylis comosa). סיכול אותיות שמו מביא למונח חורפייש حرفيش שפירושו בערבית - קוץ, כשם מועצה מקומית וכפר דרוזי בגליל העליון.

עדינותו ויופיו המיוחד נתנו לו בפי הערבים את הכינוי 'שׁוֹק אֶל-גַ'זָאל' כלומר 'קוץ הצבי'. נֹגה סבר כי יתכן ושם זה הגיע אל פי הערבים ממסורות קדומות של אבותינו, אוהבי הצמחים שישבו בארץ וזיהו את ייחודו ועדינותו(1). מין זה אָנְדֶמִי (ייחודי) לארץ ישראל וללבנון. קרקפתו עטוית פרחים קטנים ועדינים, מקיימים שותפות מקום על מצע אחד, כפי שמאפיין את משפחת המורכבים. במקרה זה הפרחים דמויי צינור קטן ומכונים בלשון הבוטנית 'פרחים צינוריים'. קביעת הסוג חורשף כ'מצויץ', נשענת על מראה הזרעים הבשלים; כל זרע עטור בציצת שערות לבנה שהקנתה לצמח את שמו חֻרְשָׁף מְצֻיָּץ.

בחודשי החורף והאביב, מפתח הצמח שושנת עלים מנוצים ודוקרניים בעלי גוון ירוק כהה. בסוף האביב, מתפתחים גבעולי פריחה דקים, עליהם נישאים הפרחים הנאים. הפריחה מתחילה בחודש אב ומתגברת בסתיו. בעת הפריחה מתייבשת שושנת העלים לחלוטין, והצמח מקבל גוון מאפיר פרט לסגול של הפרחים. מופע ייחודי זה בעונה בה הצמחייה קמלה מאפשר לזהותו בנקל, על אף דמיונו של החורשף המצויץ למיני קוצים אחרים. לאחר הפריחה, מתפתחים בקרקפות החורשף זרעונים בעלי ציצית, המסייעת לתפוצת הזרע.

פריחתו העדינה ומראהו הייחודי מעידים כי גם בימי החום והיובש יש בטבע יופי וחן. על מנת לזכות בהם יש לעזוב את החדרים הסגורים והממוזגים ולצאת אל הנופים. תחילה ימשכו את עיננו אל הפרחים הסגלגלים, אולם מבט ממושך יותר ימקד את הרושם דווקא ביפעת הקוצים המסוגננים בעדינותם. במקורותינו נפגוש באנשים הקרויים "קוֹץ" (דברי הימים א' ד', ח'), אולי כדי לרמוז על יופיו או על חריפות שכלו. גישה זו עומדת בצד גישה מוכרת אחרת של נביאי ישראל שראו בקוצים גם סמל לרשעים או אויבים, הם זיהו בַּ"שָּׁמִיר וָשָׁיִת" וּבַ"קּוֹץ וְדַרְדַּר" את קללת החקלאי שֶיְּבוּלָיו אינם צולחים. אולם אנו 'צרכני הַסּוּפֵּר' יכולים להביט בקוצים בזווית אומנותית. את יפי קוצי הקיץ כנתה המשוררת לאה גולדברג(2) 'יופי צנוע':

מתוך: קַיִּץ / לאה גולדברג
לְאַט – לְאַט יָנוּעַ
בָּרוּחַ, בַּמֶּרְחָב
הַיֹפִי הַּצָּנוּעַ
שֶלְּאַחַר שָׁרָב

אַךְ יֵש יִפְעָה אַחֶרֶת
וְיֵש מִשְנֵה הָדָר
לְכָל עוֹנָה אַחֶרֶת
לְקוֹץ וּלְדַרְדַּר.

עִמְדוּ עַל סַף הַבַּיִּת
וְהִסְתַּכְּלוּ הֵיטֵב:
נוֹף שֶׁל שָׁמִיר וָשָׁיִת
יָפְיוֹ יִגַּע עַד-לֵב.

__________

(1) נ. הראובני, בסוד אילן ופרח, עמ' 171-170.
(2) לאה גולדברג – (1970-1911) ילידת גרמניה, עלתה לארץ ב-1935. משוררת, סופרת, חוקרת ומבקרת ספרות. פרופסור לספרות באוניברסיטה העברית, כלת פרס ישראל בשנת 1970.

 

צילומים: יובל עברון, עמיקום שוב, באדיבות אתר צמח השדה