כַּלָּנִית מְצוּיָה Anemone coronaria

צמח חודש שבט - כַּלָּנִית מְצוּיָה Anemone coronaria
בערבית: שאקיק אל נעמן شقائق النعمان

"שְׁקִיעוֹת בָּהָר תִּבְעַרְנָה וְתִדְעַכְנָה,
אֲבָל כַּלָּנִיּוֹת תָּמִיד תִּפְרַחְנָה.
סוּפוֹת לָרֹב תֵּהֹמְנָה וְתִסְעַרְנָה,
אַךְ מֵחָדָשׁ כַּלָּנִיוֹת תִּבְעַרְנָה"
(מתוך: כלניות / נתן אלתרמן ללחן של משה וילנסקי) (1)

יופייה של הכלנית ומידת הבולטות שלה, הקנו לה את שמה - כַּלָּנִית. יתכן כי שורשי השם מקורם מן הַכַּלָּה, ואולי מן הַכְּלִיל, שעניינו כֶּתֶר, אחד מסמלי המלך.(2) בלטינית מכונה הכלנית Anemone coronaria, שם המין coronaria, מדגיש את עניין הכתר (כְּלִיל).
בתלמוד נמצא השם כלניתא: "מאי קרמית אמר אביי שיצניתא מאי שיצניתא אמר רב פפא שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא"(3) (בבלי פסחים ל"ה, ע"א), אולם קיים ספק האם התכוונו לכלנית, פרשנים גורסים כי הכוונה לפרח אדום אחר - פרג Papaver.

מוצא השם Anemone מהמיתולוגיה הרומית וסיפורו נוגע ברוח המערבית – 'זָפִיר', שהתאהב בנימפה(4) אַנֵמוֹן, עובדה שעוררה את כעסה של אשתו – אלת הפרחים, כלוריס, שגרמה למותו. אולם פנייה נרגשת אל ונוס – אלת האהבה, אפשרה את חזרתו הזמנית לחיים בדמות פרח אדום בשם Anemone, הפורח בעונת הגשמים ונעלם בסופה. מוטיב ההופעה וההעלמות מוכר במיתולוגיות קדומות יותר, כמו סיפורו של האל אדוניס (אדון) – אל הצמיחה והפוריות במיתולוגיה היוונית, ושל מקבילו בפולחן השומרי והבבלי – 'תמוז', ושל אל הפריון והשפע הכנעני נעמן (נעמאן). הנביא יחזקאל מתלונן על נטיית בני ישראל אחר אלוהים ואלילים אחרים, ומתאר בין השאר: "וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל… כִּי אֹמְרִים אֵין ה'… וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז" (יחזקאל ח', י'-י"ד).(5) הדהוד נוסף לסיפור אנחנו פוגשים אצל הנביא ישעיהו, המוכיח את עם ישראל, על שאינו שם מבטחו בה', ובוחר ללכת אחרי אלוהים אחרים (נעמן?), עובדה המתבטאת אף בנטיעות לכבודו: "כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ; עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ" (ישעיהו י"ז י).(6) בערבית, מכונה הכלנית 'שאקיק אל נעמן', שם המשמֵר את שמו של האל נעמן, המעיד על שפע, ופירושו: חלקה פורייה ורווית מים.

הכלנית ממשפחת הנוריתיים Ranunculaceae, פורחת בפרחים גדולים יחסית (10-3 ס"מ), בעיצומו של החורף (שבט-אדר). אורך חיי פרח בודד כ- 10 ימים; בבוקר הוא פורש את עלי הכותרת שלו ובערב סוגר, כדי להגן על האבקנים והצלקת מפני הרטיבות. שיטת סגירת עלי הכותרת נוהגת גם בימים סגריריים. תוך כדי ימי הפריחה, מתארך הגבעול הנושא את הפרח, וכך גדל המרחכק בין הפרח לבין 'הצווארון' – עלים (חפים) ירוקים וגזורים, העוטפים את הגבעול בדומה לצווארון. הזדקנות הפרח מביאה להיווצרות טבעת לבנה, נטולת צִבְעָנִים (פיגמנטים) בבסיס עלי הכותרת, ולהיווצרות צבע דהוי בכלניות שאינן אדומות. הזדקנות הפרח, מחלישה את מנגנון הסגירה והפתיחה והפרח נשאר פתוח בכל מזג אויר.

מבנה רחב של הפרח ואבקניו המרובים, מתאימים למאביקים גדולים יחסית – חיפושיות.(7) אלה מוצאות 'משטח נחיתה' רחב ונוח וכמו כן שפע חלבון באכילת אבקנים. בנוסף, תמצאנה החיפושיות מסתור מפני הקור והגשם בין עלי הכותרת הנסגרים.

על מנת שהפרח ימנע מהאבקה עצמית,(8) הוא מצויד במנגנון המפריד בין זמני הבשלת האבקנים (החלק הזכרי), לבין זמני הבשלת הצלקות (החלק הנקבי). הראשונות להבשיל הן הצלקות השחורות ובמשך יומיים-שלושה הן קולטות גרגרי אבקה המגיעים מפרחים אחרים. בהמשך מבשילים בהדרגה האבקנים, בכל פעם דוּר (טבעת) אחר מ-7 המצויים.
הפרי מקובץ,(9) ומכיל מאות זרעים. בזמן שהוא בּשֵל הוא נראה ככדור צמר, שכן כל זרע מצויד בעטיפה צמרית, התואמת הפצה בעזרת הרוח. הזרע נובט בסתיו, מפתח באדמה פקעת קטנה, שהיא למעשה גלגול של גבעול, המגיעה לכלל פריחה אחרי שנתיים-שלוש.
בסוג כלנית 120 מינים, אולם בארץ נפגוש רק כלנית מצויה, מין נפוץ גם בארצות הים התיכון.

כלנית מצויה היא גיאופיט, רב שנתי הנפוץ בכל חלקי הארץ, כולל שולי המדבר, פרט לשטחי חולות וביצות. לרוב מצויה הכלנית במופע אדום ומוכר, ואלו בצפון ניתן למצוא כלניות בצבעים אחרים (גוני כחול, סגול, ורוד ולבן). היכולת של כלניות מכל גוני הצבע ליצור בני כלאיים פוריים, מצביעה על כך כי כולם ממין אחד.

צבעי הכלנית המגוונים נקבעים בחוקי תורשה הניתנים להסבר. לכל גֵן (אתר על פני הכרומוזום), יש שני מוֹפָעִים (אָלֶלִים); אחד דומיננטי (שליט), והאחר רצסיבי (נשלט), האחד מגיע מן האם והשני מן האב. צבען האדום של הכלניות, נקבע דווקא בזכות האלל הרצסיבי (או העדר אלל דומיננטי). במקרה של כלניות אדומות, שני האללים אדומים ורצסיביים. נוכחות של גן כחול לדוגמא, ישתלט על האדום ויקבע את צבע הפרח ככחול. עובדה זו מסבירה כי באזור בו קיימים אללים דומיננטיים, צפוי האדום להעלם במשך הזמן.

גודלה ויופיה של הכלנית, גרמו לקטיף פרטי ומסחרי בתחילת המאה העשרים ולדלדול רציני בכמות הפרחים בהמשך. התעוררות בזמן של התנועה לשמירת הטבע, הובילה למסע חינוכי מוצלח שתייג צמחים רבים, וביניהם את הכלנית, כצמחים מוגנים, ובכך הציל אותם מהכחדה.(10)

אז מה חובקת בתוכה הכלנית?? את יפי הטבע וחוכמתו, מסורות אליליות קדומות, ספור מימי המנדט הבריטי ומקום חשוב בהצלחה חינוכית. אלה נופחים בצמחים רוח חיה ועשירה, והופכים אותם למרכיב חשוב בתרבות, או כפי שטענו אפרים וחנה הראובני "… כל צמח וצמח … יש להגיד דבר מה, בלשון המיוחדת לו".(11) ואנו, היוצאים בימי שפעת הפריחה של חודש שבט, מוזמנים לראות בצמחים לא רק את 'הקנקן' אלא גם את תוכו המיוחד.

כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶמֶר,
אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אִם בֵּין סוּפוֹת וָרַעַם
פָּרְחָה הַכַּלָּנִית לוֹ, לוּ רַק פַּעַם…"
(מתוך: כלניות / נתן אלתרמן)

מוזמנים ליהנות מעושר כלניות בשטחי נאות קדומים, חודש פורח וטוב!

*מתוך: 'עוד שדי פורח'/ פניה ברגשטיין

__________

(1) השיר "כלניות" שביצעה לראשונה שושנה דמארי בשנת 1947. נכתב במקור כשיר טבע המספר על נערה המתבגרת שהפכה לסבתא, ויורדת עם נכדתה לקטיף כלניות (בזמן שהיה מותר, כיום פרח מוגן!). השיר הפך לשיר מחאה נגד המנדט הבריטי, כאשר 'כלניות', היה כינויים של חיילי הדוויזייה המוטסת השישית, שהוצבה בארץ ישראל, שחייליה חבשו כומתות אדומות וליבם (בדומה לשפע אבקני הכלנית) שחור!
(2) לכתר, מספר מילים נרדפות ביניהן: נֵזֶר, עֲטָרָה, כֶּתֶר, כְּלִיל וְתָּג.
(3) לפנינו דוגמא לגלגולו של שם: שואלים מהי 'קרמית', ומשיבים כי היא 'שיצניתא'. על פי רב פפא קיים בלבול בינה לבין – כלניתא. רש"י מסביר 'שיצניתא' זרעים קטנים ושחורים כקצח, ואלה מזכירים את זרעי הפרג בהם משתמשים גם כתבלין. כידוע, קיים דמיון בין הכלנית לפרג. יש המכנים את השם כלוניתא" כלה קטנה (צורה לשונית הבאה להקטין מילה).
(4) נימפה – במיתולוגיה היוונית פרושה: אשה צעירה. הנימפות הן סוגי פיות או רוחות טבע, המשמשות כמגנות על נחלים, הרים ונהרות. יש נימפות מסוגים שונים כמו: הרים, ים אחו ועוד.
(5) בסיפור דומה במיתולוגיה היוונית מת האל אדוניס, וטיפות דמו יצרו, על פי גרסה זו את הפרח האדום – דמומית Adonis palaestina. באופן דומה, אפרודיטה, אלת האהבה היוונית, לא ויתרה על אהובה – אדוניס, והתחננה לזאוס, אבי האלים, להשיבו לחיים. זה נעתר בתנאי ששיבתו תהיה קצובה לחצי שנה ולאחריה ישוב לשאול. הופעתו מביאה איתה שפע ירק, פרחים וצמיחה והיעלמותו את היובש והמוות. בכיין של הנשים מבכה את היובש ומבקש את שיבתו המרעננת של תמוז.
(6) "נטעי נעמים" – רש"י זהה את הנטיעה כנטיעת גפן המקבילה לזמורה; 'מצודת ציון' ורד"ק בוחרים להסביר 'נעמים' מלשון דברים יפים ונעימים; אבן עזרא מזהה בנעמנים את הכלנית, בדומה ללשון הערבית.
(7) בעיקר חיפושית המכונה 'זבלית פרחים' מן הסוג אמפיקומה. חיפושית המצטיינת בקליטת צבע אדום.
(8) האבקה עצמית – אפשרות לפיה גרגרי אבקה זכריים יפרו את הביציות שבשחלה של אותו פרח, מעין' נישואי קרובים' או 'גילוי עריות'.
(9) פרי מקובץ – נוצר מפרח אחד המכיל יותר מעֱלִי (החלק הנקבי) אחד (אופייני לנוריתיים). כל עלי מתפתח לפרי קטן וכולם מחוברים כגוש למצעית.
(10) חוק (33 א), שנחקק על ידי כנסת ישראל בשנת 1964 ומגן על כ-264 מיני צמחים
(11) אפרים וחנה הראובני , מתוך מאמר בעיתון 'המשקיף', 1938.