טַבּוּרִית נְטוּיָה

צמח חודש אדר ב – טַבּוּרִית נְטוּיָה Umbilicus intermedius
משפחת הטבוריתיים Crassulaceae
בערבית: מוח'לדה مخلده

בילדותנו נהגנו לקרוא לו 'פּוּפִּיק' או בעברית צחה – טַבּוּר; מין שקע ייחודי במרכז הבטן המהווה שריד לעובדת היותנו מחוברים לגוף אמנו דרך חבל מזין ומחיה בעת ההיריון המתפתח, אותו נהוג לחתוך בעת הלידה ושלב ההיפרדות מהאם. הטבור מופיע גם בפסוקי "שיר השירים", כחלק מן המחמאות שמעתיר הדוד על הרעיה האהובה ובהם משבח אחד לאחד את יפי אברי גופה ובכללם את בטנה והטבור שבו: שם הוא מכונה – 'שׂרֵר'  ולא עוד, אלא שמלאו בו יין: "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז ג) .

יציאה את הטבע ודילוג בין סלעים בעונה זו יפגיש אותנו עם צמח משונה מעט, בעל עלים עגולים בגוון בהיר ומעט בשרניים אשר מחוברים לעוקץ הממוקם במרכז העלה. בנקל ניתן להבחין במרכז העלה במעין שקע – המזכיר 'טבור' ומכאן שמו של הצמח – טַבּוּרִית.  

צמח טבורית בכיס אדמה בסלע. צילום: נוגן צברי

בישראל צומחת הטַבּוּרִית הַנְּטוּיָה בעיקר בסדקי קירות ובכיסי קרקע שבסלעים (לעיתים, אף בחולות שבשרון ובמקומות בהם החול יציב מעט ומתקיימת בו מנת רקבובית האוגרת מים בקרקע). בסתיו, מצמיחה הטבורית שושנת עלים מתוך פקעת רב שנתית ובאביב עולה ממרכזם עמוד תפרחת דמוית שבולת בעלת עלים זעירים לגובה של עד 30 ס"מ; צבעה בהיר והיא מקבלת בהדרגה גוון אדום-חום. הפריחה נמשכת אל תוך האביב (מרץ-מאי). לפרחים שצורתם צינורית חמישה עלי כותרת זעירים והפרי, הנוצר בהמשך, מכיל המוני זרעים זעירים הנישאים באוויר. העלים כמו הגבעולים ירוקים ומטמיעים (מבצעים פוטוסינתזה) והם מכוסים בשכבה עבה של קוּטִיקוּלָה (שכבה דמוית שעווה המגנה מפני התאיידות מים מן העלים). עלי צמח הטבורית פותחים את הפיוניות שלהם לצורך חילופי גזים (חמצן ודו תחמוצת הפחמן) רק בלילה, עובדה נוספת המונעת איבוד מים שכן ההתאיידות בלילה מעטה מאוד. התנהגות זו מתאימה לצמח סלעים מובהק, המסתפק בכיסי קרקע מצומצמים או האדמה חולית מחלחלת. הצמח גם יכול להימנע כלל מפתיחת הפיוניות במשך תקופה ואז מתמקד, למעשה, בְּמִחְזוּר פחמן במעגל סגור בתוך העלה הנוצר מנשימה עצמית בלילה לצורך יצירת חומר אורגני למחייתו. הטבור השקוע במרכז העלה בתוספת כיסוי השעווה המכסה את העלה גורמים לטיפות המים, כמו גם הטל, להצטבר בשקע הטבור, בשלב מסוים נוזלים מים 'צבורים' אלה על הסלע ומעשירים אותו ואת כיסי האדמה בכמות מים חיונית.

שלב הפריחה והפצת זרעים. צילום : נוגן צברי

"מִשֶּׁנִּכְנַס אַדָּר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה", גם בבדיחות הדעת וגם בשלל תחפושות; הפעם פגשנו בצמח שהתחפש ל'טבור' בעיבורו של עלה עגול דמוי בטן בהירה; מצחיק מבחוץ… ומיוחד בשיטות מפליאות וחכמות של הישרדות בפנימיותו ובשקידתו  להאחז בכיסי קרקע מצומצמים בסלעים. לכן אמור מעתה: משנכנס אדר מרבין בשמחה וגם בחכמה מן הצומח!

חודש טוב ושמח!