מִתְנָן שָׂעִיר

צמח חודש תַּמּוּז - מִתְנָן שָׂעִיר Thymelaea hirsuta
משפחת המתנניים Thymelaeaceae
ערבית: מִתְנָאן

הן ידוע ידעה שבגדה
ונכנע לחלקת הלשון
הוא ידע שימות מידה
פלישתים עליך שמשון

ויחזור וישכב בחיקה
עם דמותו הצופה באישון
כי בכל בגידותיה מתקה
פלישתים עליך שמשון       (אהבת שמשון / לאה גולדברג)

שמשון, או בכינויו המוכר 'שמשון הגיבור' הוא שופט יוצא דופן מכל השופטים שקמו לבני ישראל לאחר תקופת ההתנחלות; איש מגודל שנותר, במידה רבה, ילד בנפשו אך בולט מאוד בכוחו הפיסי. המפגשים שהיו לשמשון עם הפלישתים העמידו אותו בפני מבחני כוח פיסי ונפשי כאחד. אחד מן האירועים קשור בִּדְלִילָה הפלישתית בה התאהב שמשון, אשר מגויסת בחשאי על ידי הפלישתים לברר את סוד כוחו: "וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ" (שופטים ט"ז ה). לאחר שמבטיחים לה כסף תמורת הגילוי היא נענית לאתגר ופונה בקולה הנשי וְהַכֵּנֶה אל שמשון: "הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ" (שופטים ט"ז ו). שמשון עונה תשובה הנשמעת מְסַפֶּקֶת לחלוטין, ומסביר: "אִם-יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ"  – אם יקשרהו בחבלים חדשים, לחים וטריים אשר לא התייבשו ובכך ניחנים בחוזק ייחודי, הוא יוותר אסור ולא יהיה בכוחו להתיר עצמו מהם. מידע זה נשמע אמין והגיוני גם בהשוואה לגודלו וכוחו של איש כמו שמשון. אך במקרה זה המציאות הביאה את כוחו של שמשון לשיא מיוחד; כאשר אכן נאסר באותם יתרים על ידי דלילה, בעוד בקרבת מקום אורבים לו פלישתים, היא ממלטת מפיה צעקה: "פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן" (שופטים ט"ז ט) ונראה כי קריאה זו נטעה בו כוח מיוחד והוא ניתק את החבלים בקלות, ממש בדומה לסיבי צמח הפשתה הנחרכים באש במהירות.

ננסה לדמיין את האירוע יוצא הדופן הזה אשר התרחש "בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים י"ג כ"ה), מקום בו לא מצוי בית הגידול הטבעי של הַמִּתְנָן – צמח סיבים ייחודי ששימש בעבר לתעשיית חבלים וככל הנראה היה חומר הגלם לשזירת היתרים הלחים. לכן, יש לשער כי הוא הובא משטחי 'אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת', המשתרעת בקרבת הים, כאשר מגויסים לכך מספר צוותי עבודה: אנשי שטח שדאגו לאיסוף הצמח, השוזרים שהפכו את הקליפות והסיבים לִיתָרִים (חבלים) והרצים, אשר מהדהדים תוך כדי עשייה את הסיפור לסביבה, לקול צהלת הפלישתים השמחים להזדמנות בה ייפול האויב החזק שלהם, שטרם הוכרע עד כה. אולם, בסופו של דבר תכניתם של הפלישתים, כאמור, נכשלה בעוד קרנו ועוצמתו של שמשון זכו לתהודה ופרסום נוספים.

מראה כללי של המתנן השעיר. צילום: נוגן צברי

מִתְנָן שָׂעִיר נפוץ באזורי הנגב וחוף הים וחודר גם לאזור הכרמל. בארץ עוד מין אחד בסוג זה – מתנן מצוי. המתנן הוא שיח המגיע עד ל-2 מ', בולט בענפיו הירוקים כל השנה. אמנם יש לו עלים, אלא שאלה זעירים ודמויי קשקש הצמוד לגבעול ולכן אינם נראים כמעט. הענפים הצעירים מכוסים במעטה שער קצר ולבנבן המגן עליהם מפני אבוד מים. המתנן פורח באביב (מרץ) ומאריך את פריחתו אל תוך הקיץ (יולי) ואף יותר. פרחיו בעלי גוון ירוק-צהבהב חסרים עלי כותרת ואת מקומם ממלאים עלי הגביע הצבועים צהוב בצדם הפנימי. המתנן הוא צמח דו-ביתי שפרחיו נקביים בלבד או זכריים כולם בפרט אחר. בחלקיו השונים חומרים רעילים המגנים עליו מפני רעייה ואף משמשים כחומרי רפואה להכנת תרופה לבעיות מעיים, נגעים בעור ואף לטיפול בדרכי הנשימה. צינורות הַשִּׁיפָה (צינורות הובלה המעלים מים מן הקרקע) שלו מכילים סיבים חזקים המקנים לצמח שימוש לתעשיית נייר ואף לשטרי כסף וחבלים.

תקריב של פרחי המתנן (יתרן) . צילום: נוגן צברי

שמו של המתנן נגזר מן המילה הערבית תימתאן שפירושה יתר האוהל – החבל המחבר בין יריעות אוהל הרועים ליתד הנעוצה בקרקע. המונח "מיתנא" בארמית אף נמצא בתלמוד הבבלי מספר פעמים במובן חבל דק או שרוך. בשל כך ביקשה משפחת הראובני, מייסדי נאות קדומים, לכנותו בשם עברי 'יִתְרָן', מלשון יֶתֶר -חֵבֶל, ומתוך הסברה כי מקליפות הצמח הכינו את היתרים הלחים בהם נאסר שמשון.

חבל עשוי מסיבי מתנן, נשזר על ידי נגה הראובני ז"ל. צילום: נאות קדומים

בשלב זה, כשהידע אודות בית גידולו של צמח הסיבים הנפוץ בתקופה המקראית מוכר לנו נוכל להבין את הסיפור אודות שמשון, דלילה והיתרים הלחים במלוא עוצמתו הייחודית. משפחת הראובני אשר חקרה את צמחי הארץ בהווייתם הטבעית נתנה בידינו כלי נוסף להבנת עוצמתו האמתית של הסיפור.