טָמוּס מִזְרָחִי

על קשיים ועל פתרונות ברוח ובטבע

ד"ר שרה'לה אורן וד"ר חן שרמן - יועצת בוטנית

צמח חודש טבת - טָמוּס מִזְרָחִי Tamus orientalis
משפחת הטמוסיים Dioscoreaceae
בערבית: שרַשין شرش الضربان

אחת מתצורות הנוף הנפוצות בארץ, היא החורש הים-תיכוני, אותה נפגוש בשרון, שפלה, שדרת ההר, הכרמל, גלבוע, גולן, גליל ועוד.

טָמוּס מִזְרָחִי - צמח החודש - פארק נאות קדומים

חורש ים- תיכוני בנחל כזיב (צילום: עמית מנדלסון www.inature.info)

זוהי תצורת נוף סבוכה, עמוסה וצפופה המעמידה בפני שוכניה אתגר של חִיּוּת; כיצד לשרוד באזור צפוף וסבוך וגם לזכות בתנאים נחוצים לקיום הצמח כמו מים, מינרלים ובעיקר אור על מנת לקיים את תהליך הפוטוסינתזה (הטמעה), שבזכותו זוכה הצמח לאבות מזון לקיומו התקין. אחד הפתרונות שמקיימים שוכני תצורת נוף זו הוא צמחים מטפסים; אלה 'מדלגים' על הקשיים וחותרים מעלה כשהם הופכים את העומס והצפיפות דווקא ליתרון, כשהם 'מנצלים' אותם על מנת להיאחז ולהגיע מעלה אל השכבה בה יזכו למנת אור הנחוצה לקיומם.

אחד המטפסים העדינים בחורש הים-תיכוני הוא הטמוס המזרחי. כשמו כן הוא, הנגזר מן השפה היוונית, שם פרושו – מטפס.

 

מימין: טמוס מטפס על גזע, משמאל צמח זכרי של טמוס. צילום : נוגן צברי

לטמוס המזרחי פקעת, עובדה המעידה על היותו צמח רב שנתי העולה מידי חורף. על הצמח, בעל גבעולים ארוכים הנמתחים כחוטים עדינים, שתי קבוצות פרחים קטנים; פרחים נקביים המסודרים בקבוצה וזכריים הנמצאים במעין אשכול, עובדה המעידה על היותו חד-ביתי ודו מיני. לפרחים שישה עלי כותרת וצבעם בין לבן ללילך. פירותיו מבשילים למעין צורת אגס או כדור פחוס וצבעם הופך בהדרגה מירוק לכתום-אדום. לעלים צורת לב והוא נכרך בעזרת גבעוליו הדקים והגמישים על כל הנקרה בדרכו מעלה.

 

גבעולים עדינים ועלים דמויי לב של הטמוס. צילום: נוגן צברי

חודש טבת מביא עמו זיכרונות היסטוריים של עם ישראל שעניינם חורבן והישרדות; בעשרה לטבת החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור בירושלים בכוונה לבודד אותה ולהביא לנפילתה וכניעתה לאימפריה הבבלית הצומחת. צעד ראשוני זה הביא לרצף אירועים שבסופם חרב בית המקדש הראשון ונתקיימה גלות בבל שגרמה לנתק מן הארץ ולעצבות עמוקה שבאה לידי ביטוי במילים מרגשות בספר תהילים:

"עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
 כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר.
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי…" (תהילים קל"ז א-ה)

בתוך העצב והייאוש הזה פעלו שני כוחות חשובים שהשלימו האחד את השני: האחד, זיכרון חזק שהותיר את מקומה החשוב של ירושלים ושל רוח תורת ישראל, ובנוסף קמו בשעת משבר זו מנהיגים חזקים וסייעו להישרדות עם ישראל. הבולט שבהם הוא עזרא הסופר שפעל  לחיזוק התורה שנשתכחה מעם ישראל, חוקק חוקים שהתאימו לאותה עת ובכך תרם תרומה להישרדות עם ישראל בעת חרום: "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל …" (עזרא ז י) ועליו אמר ריש לקיש: "בתחילה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה…" (בבלי, סוכה כ' ע"א) .

מכאן, בולטת התובנה כי גם בעת קשה יִמָּצְאוּ פתרונות של הישרדות; תובנה שמחזירה אותנו לסבך החורש הים-תיכוני ומבליטה את הפתרון של המטפסים לנצל, דווקא, את הסבך על מנת להגיע אל שכבות האור.

חודש טוב ומלא בתובנות