רֹתֶם הַמִּדְבָּר Retama raetam

צמח מדברי המעורב בענייני לשון ופרנסה

ד"ר שרה'לה אורן וד"ר חן שרמן - יועצת בוטנית

צמח חודש נִיסָן - רֹתֶם הַמִּדְבָּר Retama raetam

משפחה - קטניות Fabaceae

ערבית: רָתֶם رتم

נקל לתאר את אליהו הנביא תשוש ממאבקים עם נביאי הבעל בורח אל המדבר, מיואש מתיישב לו בצל מזדמן של שיח רותם גדול ומבקש את נפשו למות: "וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת [אֶחָד] וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת" (מלכים א י"ט ד). העיתוי הפעם היה סוער במיוחד לנוכח הרג ארבע מאות נביאי בעל בהר הכרמל אותם הנהיגה איזבל, אשת אחאב. אך מנוחתו של אליהו זמנית בלבד ולא עובר זמן והוא נשלח למשימה חדשה: "וַיָּשָׁב מַלְאַךְ ה' שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ" (מלכים א י"ט ז).(1)

פריחת רותם בשיאה (צילם: נגה הראובני)

 

סיפור מקראי אחר הנוגע גם הוא במקלט מדברי מוביל אותנו אל הגר, השפחה המצרית, אשר ילדה לאברהם את בנו הראשון – ישמעאל, תחת עקרותה של הגבירה, שרה. אלא שמציאות זו קיבלה תפנית כואבת להגר ולבנהּ כאשר שלוש עשרה שנים מאוחר יותר יולדת שרה בן לעת זקנתה. בשלב זה הגר ובנה אינם רצויים עוד במרחב המשפחה הגרעינית ומגורשים למדבר ללא כל סיכוי לשרוד: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" (בראשית כ"א י"ד ט"ו). רבי מאיר מסביר כי 'אַחַד הַשִּׂיחִם', תחתיו הונח ישמעאל הסובל הוא הרותם ומנמק: "שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר" (בראשית רבה נ"ג י"ג). ישמעאל שרד, בסופו של דבר, את תלאות המדבר ונותר במדבר פארן: "וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית כ"א כ"א) והפך בהמשך לעם גדול. אין ספק כי סיפור זה מותיר מועקה בלב כל שומע.

שיחי רותם לאורכו של ערוץ נחל בנגב (צילם: נגה הראובני)

 

מדבר פארן ממשיך וּמְכַכֵּב בתולדות עם ישראל כאשר אחת מתחנות נדודי בני ישראל ממצרים לכנען עוברת ב'רִתְמָה': "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה" (במדבר ל"ג י"ח) אשר במדבר פארן, יתכן באותו מקום ממש בו השתקע ישמעאל. מדבר פארן חוזר שוב בסיפור המרגלים שיצאו לתור את הארץ: "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה… וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה…" (במדבר י"ג כ"ו) שם, כידוע, הוציאו המרגלים את "דִבַּת הָאָרֶץ".
רש"י קושר ביו האתרים לאירוע הקשור בפגיעה: "ויחנו ברתמה – על שום לשון הרע של המרגלים" ומצליח אף להוסיף פרשה סמוכה אחרת אודות מרים שכינתה 'כושית' את אשת משה: "תְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח"(במדבר י"ב א).
בשלושת הפרשות עמד 'הדיבור' או הַ'דִּבּוּב' (דִּבָּה) בעכרי הגיבורים: המעשה האנושי הקשה אודות ישמעאל, 'דִבַּת הָאָרֶץ' אצל המרגלים ולשון הרע בפיה של מרים. ספר תהילים מכבד אותנו בפסוק הקושר ענייני לשון פוגענית עם גחלי רתמים: "ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה. מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים"(תהילים ק"כ ב-ד). את גחלי הרתמים מכינים שוכני המדבר משורשי הרותם, המשמשים חומר בערה מעולה המשמר את החום לזמן ממושך כפי שמדווח רב אשי מפי רב הונא בר-נתן:(2) ": פעם אחת היינו מהלכים במדבר והיה ירך של בשר אתנו פתחנו את הירך וניקרנו את גיד הנשה והחֶלֶב, והנחנו עשבים עליה.(3) עד שהבאנו עצים נתרפאה הירך וצלינו אותה. כאשר חזרנו לאותו מקום לאחר שנים עשר חודשי שנה, ראינו את הגחלים הללו שעדיין הם לוחשות… אותם גחלים של רותם היו" (תרגום מארמית בבלי, בבר בתרא ע"ד ע"ב). חיזוק לתכונת בערה ייחודית זו של הרותם נותן לנו רש"י גם בפירושו למסכת שבת ל"ז ע"ב: "גחלים של רותם חמין יותר משאר גחלים, ואינם ממהרין לכבות". עיסוק בשורשי רותם לצורכי הסקה היווה גם מקור פרנסה, בעיקר לעניים שבקרב בני העם שהיו מכתתים רגליהם בין שיחי הרותם במרחבי המדבר ומתאמצים להוציא אותם. איוב מְתַנֵּה על צרותיו ומעיד כי כעת צוחקים עליו כולם, אפילו העניים שהתפרנסו מקטיף עלי-מלוח (4) ושורשי רתמים: "וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים… הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם( 4)"(איוב ל א-ד).

לאחר שעמדנו על יכולתם המופלגת של גחלי הרתמים לשַמֵּר חום נוכל להבין כיצד קושר פסוק בתהילים בין גחלי הרותם לפגיעתה הקשה של לשון הרע: "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים"(תהילים ק"כ ב-ד). כידוע, לא תמיד אנו או אחרים נפגעים מלשון רעה מיד, לעיתים מהדהדים הדברים ושוקעים לידי תובנה רק בשלב מאוחר. לעיתים, גם אם נרגענו, לכאורה, מספיק הבזק אחד של זיכרון המטלטל אותנו שוב אל אותה תחושת פגיעות. חז"ל מסבירים זאת תוך השוואה לפגיעת כלי נשק: אם נפגענו מחרב, פגיעתה קרובה וברורה, אולם יריית חץ יוצרת אי וודאות מוחלטת באשר למקום הפגיעה או העיתוי. ולכן חץ ששלחנו זה מכבר יכול ולהמשיך לפגוע ללא כל שליטה ממש בדומה לשימור חום אצל גחלי הרותם: "כל כלי זין מכין במקומן, וזה (החץ) מכה מרחוק, כך הוא לשון הרע דאמור ברומי וקטיל בסוריא, ולא ככל גחלים אלא כגחלי רתמים (תהלים ק"כ) שכל גחלים כבים מבפנים, אבל גחלי רתמים אף על פי שהוא כבה מבחוץ עדיין הוא בוער מבפנים, כך כל מי שהוא מקבל לשון הרע, אף על פי שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים"(בראשית רבה כי"ו פרשת ויחי צ"ט)

רותם המדבר הוא שיח רב שנתי המגיע ל-4-3 מטר גובה, ערום מעלים רוב ימות השנה מבליט את ענפיו הדקים והארוכים. הוא נפוץ באזורי מדבר בערוצי הנחלים וגם באזורי חוף הים, שם דומים התנאים לאזורי המדבר. שורשיו מעמיקים חדור וגם נפרשים על פני שטח רחב בחלק העליון של הקרקע. עובדה זו מאפשרת להם קליטת מים כפולה; מי שיטפונות הנקרים לעיתים רחוקות ומים שבעומק בשנות יובש. מערכת שורשים המתפקדת תפקוד כפול הקנתה, כנראה, לרותם את שמו כ'רותם' חולות ומפריע את נדידתם בדומה לשמו הערבי 'רת'ם' رتمוהלטיני . Retama raetam

על מנת ליעל את משק המים שלו משיר הרותם את עליו הקטנים (כ-10 מ"מ) לאחר לבלוב קצר בחורף ונותר בשפע גבעוליו הדקים והירוקים כל השנה כשהם נושאים בתפקיד ההטמעה (פוטוסינתזה). ייעול נוסף נובע מן העובדה כי הפיוניות (פתחי חלופת הגזים) שקועות בשטח הפנים המחורץ של הגבעול שעשוי בחתך כעין גלים. הרותם פורח בחורף עד האביב בשפע פרחים פרפרניים ולבנים שגודלם כ-12 מ"מ. לפרחים ריח נעים המושך מאביקים בעיקר דבורים. הפרי – תרמיל ובו זרע בודד. קליפת התרמיל נאכלת בעודה ירוקה ומשמשת כתרופה לכאבי גב, נקע, שבר או שיתוק בגפיים וכן לריפוי פצעים.

פריחת רותם (ימין) פרי מבשיל (שמאל) צילום: נגה הראובני

 

בקרב שוכני המדבר הבדואים משמש הרותם כלי תקשורת אילם בין צעירים המחפשים להם זיווג; רועה שחושק ברועה מסמן לה את רצונו בקרבתה על ידי קשר בענפי הרותם הדקיקים, אם הנערה נאותה לחיזוריו היא נגשת אל הקשר ויוצרת קשר נוסף לצדו, ובמקרה שהיא מסרבת היא מפרקת את הקשר.

כך או אך נראה כי הרותם מקשט את המדבר בנוף ירוק כל ימות השנה ובשלל פרחים ריחניים בחורף, אולם מרתקים (או רותמים) יותר הסיפורים האנושיים שהוא מְזַמֵּן בתכונותיו המיוחדות. ואנו הנצבים בפתחו של חודש ניסן, בו מרבים לספר ביציאת מצרים, נוכל לדמיין את שיירת ההולכים אלי ארץ מובטחת, חולפים ואולי אף נחים קמעא בצלו של רותם …

__________

(1) את האנרגיה לדרכו הארוכה והקשה מקבל אליהו 'מעוגת רצפים' – מאפה שנעשה על גבי גחלים/שרפים /רשפים לוחשות: "וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב" (מלכים א י"ט ו). יתכן וגם כאן נעשה שימוש בגחלי (רשפי) הרותם.
(2) לא התברר עדיין האם שורשי רתמים אכן טובים יותר לשמירת החום משורשי צמחים מדבריים אחרים. סברה אחת לרעיון של חז"ל העלה ד"ר משה רענן בפורטל הדף היומי במאמרו: "הנהו גומרי דריתמא הוו – רותם", לפיה קוטר צינורות ההובלה של המים במערכת השורשית הנפרשת לצדדים משמרת חום. לזמן ממושך.
(3) נראה כי מדובר בצמח רפואי המסוגל לאחות קרעים. לדוגמא, אכילאה ריחנית Achillea fragrantissima.
(4) מלוח קיפח Atriplex halimus צמח מדברי שעליו המלוחים משמשים למאכל.
(5) ניתן לנקד את לַחְמָם גם כלְחַמֵּם מלשון חימום.

לחצו להשארת פרטים >>