צמח חודש שְׁבָט - אֵלָה אַטְלַנְטִית

צמח חודש שבט - אֵלָה אַטְלַנְטִית Pistacia atlantica
משפחת האילתיים Anacardiaceae
בערבית: בּוּטוּם אַטלַסי بطم اطلسي

"… בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל" (יחזקאל ו י"ג). טענות מעין אלה אודות עבודה זרה נמסרו לרוב על ידי נביאים בדברים חוצבי לב ובניסיון להטות את לב העם לחזור ל'דרך הישר'. לענייננו, נדגיש כי בפסוק מוזכרת אֵלָה עֲבֻתָּה וניתן להניח כי מדובר בְּאֵלָה אַטְלַנְטִית, עץ בולט בחורש הים- תיכוני. לא בכדי נבחרה האלה כדי לקיים את אותו פולחן פסול המוזכר אצל הנביא יחזקאל וכן אצל נביאים אחרים; גודלה המרשים ומידת הבולטות שלה השרתה אוירה ורקע מתאימים לקיום פולחן, אם גם נבחן את שמו של העץ – 'אֵלָה' ניווכח בכינוי 'אֵל', המוכר כאחד מכינויי האל, בדומה לעץ הָאַלּוֹן "כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן" (ישעיהו ו י"ג).

אלה אטלנטית בגוון אדמדם בנאות קדומים. צילם: נוגן צברי

גזעו העבה של עץ האלה מגיע לקוטר של כ-2.5מ' וגובהו ל-15מ' ויותר. גידולו מהיר ומרשים ותוך שנים ספורות ניתן לראות עץ נוכח במראהו, בגודלו וברושם שהוא מותיר. האלה האטלנטית מאריכה חיים ומגיעה לכדי 600 שנים ויותר. שפע העלים של הָאֵלָה נשירים לעת חורף ומלבלבים עם בוא האביב. הן בעת השלכת והן בשעת הלבלוב באביב בולטת הָאֵלָה בגוון אדמדם ייחודי, בדומה לאלה הארץ- ישראלית  Pistacia palaestina, גם היא בת למשפחת האילתיים. אדמומיות זו המוכרת גם בצבע הפירות בעת התפתחותם בולטת מאוד ברקע נוף ארץ ישראל, הנוף של החורש הים תיכוני והנביא ישעיה השתמש, כנראה, במראה זוהר ובולט זה כדי לתאר את גאוותה של השכבה הגבוהה והעשירה בקרב העם, אותה קבוצה שהעושר והביטחון שהתלווה לו גרם לאותה שכבה לא רק לאימוץ אמונה באלילים, עוון הקשור ביחסים שבין האל לעמו, אלא גם לחטא כבד בתחום החברתי; התנהגות שיש בה קהות באשר לרגישות המתבקשת כלפי עניים ומסכנים. דוגמא בולטת לכך ניתן לזהות בתקופת שלטונו המפוארת של המלך עוזיה: "וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו" (ישעיהו ב ז-ח).

כפי שהידע הבוטני מלמד, אדמומיות בולטת זו היא זמנית בלבד ועתידה לחלוף במהירות: אם בעונת הסתיו כאשר הקשר של בסיסי העלים לענף יחלש, והעלים ינשרו בתופעת השלכת המוכרת, או באביב, בעת הלבלוב כאשר צבעם האדמדם של העלים יתחלף במהרה בגוון הירקרק אופייני שלהם. בהקבלה, זוהרם והצלחתם של העשירים בולט וברור אך חולף ועובר, ממש, כפי שהצבע האדום הבולט משתנה בטבע.

מראה כללי של מדרון ובו בולטים עצי אלה אדמדמים לעת השלכת

העלים דמויי נוצה (עלים מנוצים) בעלי 5-3 זוגות עלעלים. באביב (מרץ-אפריל) פורחת האלה בתפרחות צפופות המכונות 'מכבד'. העץ דו-ביתי, לפיה קיימת הפרדה מוחלטת בין עץ זכרי ועץ נקבי המהווים כל אחד פרט שונה לחלוטין. פרחי עץ הזכר מואבקים בעזרת רוח  ופרחי הנקבה ערוכים כאשכול דליל ההופכים לאחר ההפריה לפירות אדומים המשחירים בהדרגה. הפירות הם ענבה עסיסית (קוטר של 7-6 מ"מ), בעלי זרע גדול, יחסית. אלה אכילים לאחר קלייה ומשמשים אף כתבלין. בענפים ובגזע מצוי שרף אופייני המשמש להכנת טרפנטין וכן לשימושים רפואיים אחרים. כנימה בשם 'כנימה עפצית וורטהיים', עוקצת את ענפי האלה וגורמת לאלה לגדל עפצים שצורתם מזכירה צורת אלמוג בגודל כאגרוף. צבעם האדום הופך בהדרגה לחום-שחור. עפצים אלה מכילים חומרים טאניניים המוכרים כמכווצי עורות ועל כן השתמשו בהם לתעשיית הבירוס (עיבוד עורות).

העצה, בעיקר הגזע, משמש לחרטות-עץ כמו ליצור בורג במסחטה בבית הבד. שימוש זה חובר לעיבוד העצה לפסילים ואלילים שיצר האדם ונגדם טענו הנביאים: "מִי יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל… חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם… עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ…ויִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה" (ישעיה מ"ד י- י"ז). ניתן להשתמש גזע האלה האטלנטית ככנה לאלת הבוטנה או אלה אמיתית (פיסטוק חלבי).

פירות של אלה אטלנטית  באדיבות אתר "צמח השדה" – https://www.wildflowers.co.il/.

 

חודש שבט חובק בתוכו את מועד ט"ו בשבט, מועד הבא להזכיר לנו את מקומנו כבני אדם בסביבה וביקום כולו: אנחנו, בני האדם, בני חלוף בניגוד לאמונה בנצחיותו של האל; העולם בו אנו חיים עתיד לשמש גם את ילדינו ואת אלה שיבואו אחריהם. בין שאר הערכים שמועד ט"ו בשבט מביא בגלגוליו לאורך הדורות מצויה ההוראה לשמירת הסביבה והאפשרות לקיימות בריאה ותקינה. לכן ראוי להשתמש במילים נוספות של הנביא ישעיהו כאשר דיבר על הפולחן בעצי האלה ובשימוש בהם ליצירת פסילים ואלילים; הפעם נרחיב את משמעותם להבנת מקומו של האדם ואפסיותו בהשוואה לכוחות הטבע והבריאה: "עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ישעיהו ב ט-כ"ב). כלומר, ככל שניטיב להבין כי אנו חלק מן העולם והטבע והם לא נועדו לשליטה וניצול על ידי האדם, כך נבטיח את קיימות העולם למעננו ובעיקר למען הדורות הבאים.

עפצים של אלה אטלנטית. צילום: נוגן צברי

חודש טוב של אהבה, הערכה ושמירה על הטבע