מַרְקוּלִית מְצוּיָה - Mercurialis annua

צמח חודש טֵבֵת - מַרְקוּלִית מְצוּיָה - Mercurialis annua

משפחת החלבלוביים - Euphorbiaceae

ערבית: חלבוב חולי حلبوب حولي

כוכב הלכת הקרוב ביותר אל השמש מכונה "כוכב חמה" או בשמו הלטיני מֶרְקוּרִי (Mercury).
בגמרא נזכר 'כוכב חמה' רק בשם "כוכב", ככוכב המלווה תדיר את השמש (חמה) ומשמש כעין 'סופר' הכותב את תולדותיה: "האי מאן דבכוכב … דספרא דחמה הוא" (בבלי שבת קנ"ו ע"א).
במיתולוגיה הרומית מוכר על שמו האל מרקוריוס (Mercurius)- אל הסוחרים והמסחר (בלטינית, מסחר =merx ) כמי שמוצא עצמו בדרכים הוא תואר כעלם צעיר העומד בפרשת דרכים ומורה את הדרך להולכים בה. בידיו מחזיק צרור כסף ומטה שליחים, עוטה גלימת נוסעים, לראשו כובע רחב שוליים מכונף ולרגליו סנדלים מכונפים. לעתים בצד הפסל שניצב בדרך הוסיפו סמל של שתי אבנים צמודות ומעליהן אבן שלישית (מרקוליס), ועל כן נאסר מנהג זה על היהודים על פי רבי ישמעאל: "רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות" (משנה, עבודה זרה ד א).

הצמח מרקולית מצויה, הנגזר משמו של האל מרקוריוס, ניצב גם הוא בצידי דרכים; חד-שנתי, קטן (עד 20 ס"מ), לא בולט אך רב עניין: ראשית, קיימים בו צמחי נקבה בלבד וצמחים אחרים הם צמחי הזכר, עובדה המוכרת בעולם הבוטני כצמח "דו ביתי". תופעה זו ידועה בקרב עצים כגון, חרוב, תות, אלה, אלון ותמר אך נדירה בצמחים חד-שנתיים.
בנוסף, פרחיו קטנים ולבנבנים וכלל לא בולטים, אולם בצמחי הזכר ניכרת השקעה רבה בגודל האבקנים הבולטים, עובדה המצביעה על כך כי ההאבקה שלו מתרחשת בעזרת הרוח. פרחי הנקבה, לעומת זאת, נחבאים וממוקמים בחיק העלים, כמעט לא נראים: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהילים מ"ה י"ד), כשהם נעדרים עלי כותרת אך חושפים את אברי המין הנקביים (עמוד עלי ושחלה) לקליטה מהירה של גרגרי האבקה. הפרי שנוצר הוא הלקט כדורי בקוטר 3 מ"מ, בעל זיפים קטנים. הפריחה מתרחשת לאורך חודשי החורף והאביב (דצמבר – מאי).

מימין: צמח נקבי הפרחים חבויים. באדיבות אתר  "צמח השדה"
משמאל: צמח זכרי – שים לב לאבקנים הבולטים. צילום: נוגן צברי

 

המרקולית שייכת למשפחת החלבלוביים (בדומה לשמו בערבית), על שום שרף לבנבן שרבים מבני המשפחה מפרישים. שרף זה מוכר בדרך כלל ברעילות שלו ובד בבד גם כחומר רפואי.
בדרך כלל נמנעים בעלי חיים מלאכול אותו בשל רעילותו, אולם ניתן להכין ממנו חומרי חבישה לפצעים ולטיפול ביבלות, עובדה החוברת היטב לסוחרים ההולכים בדרכים ארוכות ומתישות. על פי המסורת גילה האל מרקוריוס את סגולותיו הרפואיות של הצמח ומכאן שמו. בנוסף, משמשים חומרים המצויים במרקולית לרפואה כחומר משתן, משלשל וכגורם הקאה ואף כבעלי סגולה לניקוי הכבד וכיס המרה. את העלים הרכים ניתן לאכול לאחר שמעבירים אותם תהליך של בישול, המנטרל את חומרי הרעל.

ואנו ההולכים בדרכים כדאי כי נחדד את מבטנו אל 'קִטְנֵי ארץ' שבצידי הדרך. דווקא אלה חושפים אותנו אל פלאי הטבע ושיטות הקיום וההישרדות שלו, ובצד אלה נוכל לגלות גם סיפורי תרבות החושפים פרקי היסטוריה מרתקים.

חודש גשום ונעים!