צמח חודש תשרי - תַּפּוּחַ תַּרְבּוּתִי

תַּפּוּחַ תַּרְבּוּתִי Malus domestica
משפחת הוורדיים Rosaceae
בערבית: التفاح المستأنس

יש עת לדבש ויש עת לתפוח
ויש לכל חפץ מועד ומקום
עת לעמול יש ועת לנוח
ועת מלחמה יש ועת שלום (מתוך: תפוח בדבש/נ. שמר)

מתוך אתר אינפוגן https://www.infogan.co.il/post/PZAvE3g5KqifLCR8VDsxy4

הרבה תקוות נושאת בחובה שנה חדשה! אחד הסמלים המובהקים לְזַמֵּן שנה מיטיבה הוא טבילת תפוח בדבש. ידוע לכולנו כי תפוח הוא פרי מתוק ולמעשה במנהג טבילת התפוח בדבש אנו משלבים שני סוגים של מתיקות השונים זה מזה; האחד מגיע מן הצומח והאחר, מן החי ואולי יש בכך הבטחה לשלמות, לשיתוף פעולה פורה ואפילו אִגְבּוּר (סינרגיה).

מקומו המובטח של התפוח בשולחן החג מביא אותנו לתהייה מאין הגיע אלינו התפוח התרבותי? והאם הוא אותו תפוח המוזכר במקרא? למשל במילות האהבה של הרעיה לדּוֹדָהּ: "כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים" (שיר השירים ב ג) בהמשך הפסוק מודגשת גם מתיקותו: "וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי" או לחילופין, בתיאור מצב נואש של פני הארץ אשר נביאים הרבו לתאר ברצותם לתקן את דרכי העם הקלוקלות; הנביא יואל בוחר לבטא את חורבן הארץ דרך ציון רשימה של חשובי הצמחים: "הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה; רִמּוֹן גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ כִּי הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם" (יואל א י"ב). התפוח מופיע אף כשמו של ישוב בכיבושי יהושע (פרק י"ב) וגם כשמו של אדם (דברי הימים א ב מ"ג).

המונח  'תַּפּוּחַ' ששורשו הוא נפ"ח, יתכן ומצביע על צורתו הנפוחה של הפרי ולא על פרי ייחודי כלשהוא.

מהמחקר הארכאולוגי עולה כי נמצאו שרידים של תפוחים מן המאה העשירית לפנה"ס (תקופת דוד ושלמה), לדוגמא בקדש ברנע, אלא שממצאים אלה מעטים ואינם מעידים על גידול חקלאי נפוץ. נראה כי התפוח הפך גידול מוכר בתקופה ההלניסטית והרומית. בימי הביניים כבר נודעה ארץ ישראל בתפוחיה המשובחים.[1]

בני משפחת הראובני, מייסדי נאות קדומים, בקשו לזהות את התפוח המקראי לא בתוככי מטע מגונן ומטופל, אלא בין עצי היער, כמוזכר כפשוטו בשיר השירים: "כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר". 'היער' על פי הראובנים הוא החורש הים-תיכוני הסבוך והצפוף המוכר לנו במרחבי הבר של ארץ ישראל שאינם מדבריים. שם, מצוי העוזרר (עוזרד) הקוצני[2]  Crataegus azarolus או Crataegus aronia שפירותיו דומים לתפוח במראה ואף בטעם, אלא שגודלם קטן (כפי שמכונים בערבית – 'זערור' או 'תופאח ברי').[3] העוזרר שייך למשפחת הוורדיים בדומה לשקד, שזיף, אפרסק, תפוח ועוד.
לרבים מוכר 'התפוח' כפריו של 'עץ הדעת' מסיפור בראשית, אלא ששם מוזכר העץ ללא כל זיהוי: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" (בראשית ג ו). מסורת שנקבעה בתרגומי התנ"ך ללטינית[4]  זיהתה את העץ כתפוח, כנראה מתוך טעות לשונית הנובעת מדמיון במצלול, בין שתי משמעויות שונות למילה malum  בלטינית 'תפוח' וגם 'רע'. היהדות מציעה מספר זיהויים אחרים לעץ הדעת כגון: תאנה, חיטה, גפן ועוד.

כך או כך משופעים אנו בארץ ישראל, בעיקר בעתות הקיץ והסתיו, במיני פירות מן הבר או מן החקלאות הממתיקים את חיינו. אלה 'מתמידים' שנה בשנה את המסר של שנה ברוכה ומתוקה לקראת זו הממשמשת ובאה. הרמב"ם במסריו הבריאותיים מדווח על שלושה מיני פירות נפוצים בסתיו: "אכילת תפוחים וחבושים ומציצת גרעיני הרימון אחרי האוכל הנה זה ראוי מבחינת הנהגת הבריאות לכלל האנשים" (הרמב"ם, תשובות רפואיות, עמ' 14).[5]

שנה טובה ובריאה – אמן!

[1] ז. עמר, צמחי המקרא. עמ' 123-122

[2] מכונה בפי חז"ל גם חיזורא/חיזור

[3] הראובני נ, "טבע הארץ ביסוד שיר השירים", עתידות (אייר- תש"ו), עמ' 39-31.

[4] הראשון לתרגומים בלטינית הוא הוולגטה מן המאה הרביעית לספירה ע"י אב הכנסייה הירונימוס.

[5] https://www.rambam-medicine.org.il/category/apple