צמח חודש סיוון – יַעֲרָה אִיטַלְקִית

צמח חודש סיוון – יַעֲרָה אִיטַלְקִית Lonicera etrusca
משפחת היערתיים - Caprifoliaceae
ערבית: סוּלטאן אל-גַ'בּל

יוֹם טוֹב! יוֹם טוֹב! חַג נֶחְמָד כֹּה,
שָׁבוּעוֹת, חַג הַתּוֹרָה!
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ  –
שִׁיר וְרֵיחַ וְאוֹרָה.

(מתוך: חג שבועות / יחיאל רוזנצוויג)

חג השבועות מסיים את רצף חגי השנה המוכרים; שרשרת מגוונת  ועשירה בעשייה, בשיר ומאכל, מלווה בפרקים חשובים מתולדות העם.[1] בחגים מעורבים כל החושים ובכללם גם חוש הריח. בשבועות, המוכר גם כ"חג מתן תורה", מעורב חוש הריח באופן בולט, כאשר רבי יהושע בן לוי מתאר כיצד נשמעו עשרת הדברות לראשונה במעמד הר סיני: "כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בְּשָׂמִים" (בבלי, שבת פ"ח ע"ב).

הסופר ש"י עגנון תיאר את הירק והריחות בית המדרש (קלויז) בחג השבועות בבוצ'אץ' שבגליציה, בה נולד: "קטנה ונמוכה הקלויז [2] שלנו ופרוצה מכל רוחותיה, החלונות שבורים והקירות מתקלפים. אבל בחג השבועות היא מלבבת כיער ועל התקרה מתוחים חוטים חוטים בצורת מגן דוד ועלים ירוקים תלויים עליהם ומפריחים כל מיני ריחות טובים…" (ש"י עגנון/ אלו ואלו "סיפור נאה מסידור תפילתי").

בפתחו של חודש סיוון – מצויים מרבית צמחי הארץ שעטרו את ההרים ואת הבקעות בשלב חנטת פרי ופיזור זרעים לקראת מחזור חדש בשנה הבאה, הארץ הולכת ומתחממת לקראת קיץ חם ומתיש ובטבע עדיין פורח, בשלביו האחרונים, צמח מטפס עתיר פרחים ריחניים – יַעֲרָה אִיטַלְקִית.

 

יערה בשיא פריחה צילום: נוגן צברי.

שמה של ה'יַעֲרָה'  מרמז על ריחו הבולט של הצמח, המכריז גם על שפע צוף אהוב בעיקר על פרפרים ורפרפים ארוכי חדק, המגיעים למצות אותו בלשונם הארוכה. הצוף מזכיר בטעמו ובתכליתו את הדבש ומכאן 'חלת הדבש'/'יערת הדבש' המוכרת במכלול הכוורת, שם הוא מאופסן כדי להזין את הדורות הבאים וכמלאי מזון לימי החורף. בסיפור המקראי אודות יונתן, בנו של שאול המלך, מוזכרת 'יערת דבש': "וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו" (שמואל א י"ד כ"ז).

מקור השם בשמו המדעי Lonicera etrusca המתכוון ל- 'יונק דבש'. 'איטלקית', על שום חבל אטרוסקיה שבצפון איטליה, שם הוגדר הצמח לראשונה [3].

היערה הוא מטפס מעוצה נשיר בקיץ. גבעוליו הצעירים והרכים נאחזים ונכרכים על צמחים אחרים וכך הוא מטפס ללא קנוקנות. היערה האיטלקית פורחת בסוף האביב (אפריל -יוני) בפריחה צפופה של פרחים צינוריים דו-שפתניים באורך של כ-4 ס"מ, כאשר הצוף מצוי בבסיס הצינור. בעוד הפרח ניצן סגור, צבע הכותרת צהבהב עם תוספת ארגמנית. פריחה כל פרח אורכת כ-3 ימים ובה שני שלבים: שלב ראשון של בשלות האבקנים – שלב זכרי בו הפרח לבן. לאחר יממה מבשילה הצלקת (שלב נקבי) וצבע הפרח משתנה לצהבהב. הפרי ענבה כתומה, נאכלת על ידי ציפורים, המפרישות את הזרעים בלשלשת שלהן ומסייעות בכך להפצת הצמח. תפוצתה העולמית של היערה משתרעת סביב לים התיכון. בארץ מוכרת פרט ליערה האיטלקית 'יערת המטבעות' באזור החרמון בלבד.

היערה משמשת גם ברפואה העממית לריפוי אבנים בכליות, בעיות עיכול ודרכי נשימה ואף לטיפול במחלות כבד.

 

מימין, ניצנים של פרחי יערה בעלי גוון ארגמן. משמאל, פרחי יערה לבנבנים בשלב הזכרי. צילום: נוגן צברי.

 

מימין, היערה בשלב נקבי – הפרחים צהבהבים, משמאל – פירות היערה. צילום: נוגן צברי.

 

חנה ואפרים הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים טענו כי במורשת העברית- יהודית יש מקום חשוב  לריח, ובעיקר לריח צמחי הארץ. לטענתם נטמע ריח צמחי הארץ במוחם של בני ישראל ועבר בתורשה מדור לדור בגולה. זיכרון הריח סייע לחיזוק הגעגועים לארץ ישראל. הם אף השוו יכולת זיכרון זו לתכונת העופות המרחיקים נדוד וזוכרים את דרכם חזרה לארץ מוצאם: "עברו דורי דורות, ואבות מסרו לבניהם ובניהם לבני בניהם מלשד מוחם ומכוחותיהם, כוחות הגוף וכוחות הנפש, וכוחות הריחות והבשמים האצורים בנפשם… ויחד אתם עברו הגעגועים לאור ולבשמים בירושה… כן יתגעגעו עופות הנדוד בכוח התורשה לבד…  כן יתגעגעו בנפשם בני ישראל בארצות גלותיהם לאור ולריחות הבושם… אשר לא בעיניהם הם ראוהו ולצמחי הבושם אשר לא אפם הריחם" [4].

עם פרוש חודש סיוון ועמו בשורת התורה המעניקה לעם רוח ייחודית נוכל לומר כי ריח ורוח חד הם המשיבים ומנשבים בנו ערכים וייחודיות.

 חודש טוב וחג שמח!

 

 

 

[1] במהלך חודש אב, נציין גם את ט' באב, יום חורבן בית המקדש הראשון והשני ובט"ו באותו חודש באופטימיות ותקווה גם את ט"ו באב כחג של אהבה וזוג זיווגים. אולם מקומם אינו בולט בלוח החגים המוכר.

[2] קלויז – בית במדרש מקום לימוד וכינוס חברתי- קהילתי.

[3] שיר ורד, יער3ה איטלקית, http://www.kalanit.org.il/lonicera-etrusca-shir/

[4] הראובני א, צמחי הבשם, עמ' 96-97