על מְרוֹרִים ועל מַצְפּוּן

צמח חודש נִיסָן - חַסַּת הַמַּצְפֵּן Lactuca serriola , בערבית: ח'וס خسس, משפחת המורכבים Compositae

צילום: ד"ר שרהל'ה אורן | צולם ב'גינת המרורים' בגן הבוטני שבנאות קדומים

השמש היא סמלה של היום: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים… אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם" (בראשית א', ט"ז), נאמר ביום הרביעי לבריאה. 'לאור היום', הפך ביטוי לאפשרות לראות ולהראות, בניגוד למצבם של המצרים בעת מכת חושך: "וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י', כ"ב- כ"ג). אך לא די בתרומתה של השמש לראייה, תרומה הגדולה היא בהיותה חלק מהותי בתהליך הזנת העולם, בשל תהליך הפוטוסינתזה (פוטו =אור, בעברית -הטמעה); תהליך ייחודי לצמחים, בו מצליחה ממלכה חשובה זו לייצר מזון בסיס קיומי לעצמה ובעקבות כך לבאי העולם כולו. מבנה הצמח, דרכי התנהגותו ומאפייניו נרתמים לעניין קליטת והטמעת קרני האור, בדרך כלל נושאים במשימה זו העלים, שצבעם ירוק בשל קולטנים ירוקים (כלורופלסטים) המצויים בו, והם אֲמוּנִים על תהליך הטמעת האור. אולם יש לזכור כי עם כל חיוניותה של השמש, היא גם מסוכנת, בהיותה מייבשת וצורבת. לצמח חַסַּת הַמַּצְפֵּן שיטה ייחודית לקלוט את אור השמש, אולם להימנע מן הנזקים שהיא עלולה לגרום.

חַסַּת הַמַּצְפֵּן היא עשב, המשתנה במראהו לאורך חייו, מן הנביטה בחורף ועד לשלב הפריחה בקיץ. עם רדת הגשמים מבצבצת מתוך האדמה שושנת עלים המשמשים למאכל. ממנה או מקרוביה פיתחו את החסה המוכרת לנו היום (בתפוצה עולמית קיימים כ-100 מיני חסה). בהמשך, עולה עמוד נושא עלים, הממוקמים בדומה לכל הצמחים באופן אופקי. בהמשך, הם משנים את עמדתם לזווית מאונכת, כאשר העלים, שצורתם כחץ, מכוונים לארבע רוחות השמיים ומכאן הכינוי 'מצפן'. עמדה ייחודית זו של העלים מאפשרת את ספיגת קרינת השמש החשובה באופן מירבי בשעות הבוקר והערב, ונמנעת מזווית הקולטת קרינה חזקה בצהריים, אשר עלולה לייבש ולשדוף את הצמח. בכך נהנה הצמח מאור השמש החיוני לתהליך הפוטוסינתזה ומאידך נמנע מעודף קרינה מסכנת.

עם בוא הקיץ ועליית הטמפרטורה, מצמצם הצמח את גודל עליו ובראש העמוד מתפתח צבר פרחים, לשוניים בצבע לבן-צהבהב, המאפיינים את משפחת המורכבים. הזרעים המתפתחים בהמשך מצוידים בציצית, גם היא אופיינית למורכבים, המסייעת לפיזור הזרע הנישא ברוח. חַסַּת הַמַּצְפֵּן היא מין ים-תיכוני נפוץ המגיע אף אל המדבר. הצמח, חובב מים ועל כן מצוי בחגורת צמחי המים בחלק החיצוני, נובט באדמות מופרעות (אדמות 'שהפריעו' להן לצורך בנייה), גלי אשפה, מעזבות ובצדי דרכים, ומצוי גם 'כעשב רע' בשדות חקלאיים.

חסת המצפן לפני פיזור הזרעים

פריחה | התמונות באדיבות אתר צמח השדה

לקראת היציאה ממצרים צוו בני ישראל על הכנת צלי צאן: "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות י"ב, כ"א), בתוספת מַצּוׂת וּמְרוֹרִים: "צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות י"ב, ח'). חז"ל הסבירו את אכילת המרורים כסמל לתולדות העם במצרים, אליה התקבלו בִּכְבוֹד-מלכים כשכיהן יוסף כְּשָׂר חשוב, אולם סופה של השהייה היתה קשה ומרה: "למה נמשלו מצריים כמרור, לומר לך: מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה" (בבלי פסחים ל"ט, ע"א). לזיהוי המרורים מצביע התלמוד על מיני יֶרֶק מן השדה: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור" (בבלי פסחים ל"ט, ע"א). מיני צמחי בר שזכו לזיהויים שונים, כמו חסת המצפן, עולש, ודרדר. המשותף לכולם היא העובדה שכולם רַכִּים ואכילים בצעירותם, אולם עם התבגרותם הופכים סיביים ומרים, בדומה לסדר אירועי מצרים. מקור השם 'חסה' או 'חסא' (ארמית) הוא בתלמוד: "אמר רבא מאי חזרת חסא " (בבלי פסחים ל"ט, ע"א), וחז"ל מסבירים כי יש פה ביטוי לרחמיו של האל כלפי עם ישראל: "דחס רחמנא עילוון" (בבלי פסחים ל"ט, ע"א).

חַסַּת הַמַּצְפֵּן נכללת ברשימה זו בכינוי 'חֲזֶרֶת', בשל תכונתה ל'חַזֵּר' ולמקֵם את עליה בהתאם לשמש. חז"ל הוסיפו סימנים נוספים לזיהוי המרורים: "…כל שיש לו שרף…כל שפניו מכסיפין" (בבלי פסחים ל"ט, ע"א). החסה עונה על הסימנים אלה; עליה בצבע ירוק -אפרפר (מכסיף), ובבגרותם מכילים שרף לבנבן, המקנה לו את טעמו המר. שרף חלבי זה כונה בלטינית לַק (Lac ), במשמעות 'חלב" ומכאן השם Lactuca serriola. לשרף זה סגולות רפואיות להרגעת מערכת העצבים.

פרט להיותו של הַמַּצְפֵּן כלי יעיל להתמצאות במרחב, משמש המצפן גם סמל להליכה בכיוון נכון, מתוכו נגזר המושג הפילוסופי 'מַצְפּוּן', על המשמעות העמוקה שלו. סיפור פסח מדגים כיצד קבלת פנים נעימה ומזמינה במדינה זרה, אינה ערובה לעתיד טוב! מֶסֶר ברור העולה מרצף החגים בחודשי אדר, ניסן ואייר; החל בפורים ותהפוכות הגורל שבו, עבור, כאמור, לתולדות העם במצרים, וכלה ביום העצמאות הצמוד לציון יום השואה. כל אלה מכוונים אותנו לדבוק בַּמַּצְפֵּן או בַּמַּצְפּוּן, שיאפשר לנו שגרת החיים בטוחה בבית שלנו, בארץ ישראל. חסת המצפן בשיטת כיוון העלים שלה, 'מדגימה' לנו כיצד ניתן לשקוד על מציאת דרך לחיות בארץ אבותינו, מבלי 'להיצרב' מן הסכנות שטומנת ארץ זו.

חודש פורח וטוב וחג שמח!