צמח חודש סיון - על מים ותורה - השוואה מרעננת ומרווה

חודש סיוון מביא עמו את בשורת מתן תורה, אותה תורה המאחדת את בני עם-ישראל באשר הם.
מועד מתן תורה, אשר חז"ל קבעו לו' בניסן, קיבל מספר כינויים כמו, חַג שָׁבוּעוֹת, חַג הַבִּכּוּרִים או עֲצֶרֶת וגם מוכר לרבים הכינוי העממי: חג המים!

 

 

המים, כידוע מציינים את הבסיס לחיים. העדרם או חסרונם מלמד חוסר אפשרות לקיים חיים, כפי שאירע, למשל, ליעקב אבינו ובניו שהצטרכו למצרים בעקבות בַּצֹּרֶת ממושכת בארץ כנען. חז"ל המשילו את התורה למים, גם כאן כבסיס רוחני-חיוני לקיום העם היהודי: "נמשלו דברי תורה במים … מה מים חיים לעולם, כך תורה חיים לעולם" (שיר השירים רבה א י"ט)

במדרש זה מונים חז"ל שבע מיני השוואות בין מים לתורה:

היותה של התורה אין סופית, ממש כמו מים בעולם: "מה מים, מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו".עובדה זו מקנה לתורה מידה של מסתוריות, כמו גם ממד של כוח ייחודי עצום.

 

בורג ארכימדס (כבולין) ב'בריכת האתרוגים' בנאות קדומים

ההשוואה הבאה עוסקת במקורם של המים מן השמיים, ממש בדומה למקור התורה: "מה מים מן השמים, כך התורה מן השמים". העיסוק במושג 'שָׁמַיִם' הוא מורכב, שכן הגדרת המושג נתקלת בעולמות שבין מופשט למוחשי, כאשר ההבדל ביניהם ממש אינו חד. כולנו מכירים ביטויים  כגון, 'נשא עיניו לשמים', או 'מן השמים תנוחמו' ואחרים, המבטאים כי  הכל תלוי ב'חסדי שמים', שכמושג קשה להגדירם. היותם של המים בכנען משמים (גשם), המזוהים עם כוחו של הקדוש ברוך הוא מאפשר שימוש בהם לטהרה: "ומה המים מטהרים הגוף, כך תורה מטהרת הגוף".

למים מאפיינים ייחודיים הנובעים מעצם היותם חומר צבירה נוזלי: מוכר לנו הביטוי: "מִטִּפָּה לְטִפָּה נִתְמַלֵּא הַהִין[1]" (במדבר רבה י"ז), מדרש המציין את סגולת המים לטפטף, וכך למלא גם כמויות רציניות. זאת בהשוואה לדרך לימוד התורה שאינה יכולה להיעשות בבת אחת: "ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים, כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתים למחר, עד שנעשה כנחל נובע. סגולה זו מהווה משל ערכי וחינוכי לכל אחד מאתנו, העומד בפני משימות גדולות ועמוסות, שעל מנת להשיג אותן יש לבחור בדרך של צעדים קטנים, או לחילופין מִטִּפָּה לְטִפָּה.

עיסוק במים במרחב ארץ ישראל מחייב מידה רבה של צדק ושוויון ועל כך נכתבו מקורות רבים. רעיון אחד היוצר שוויון בין צעיר ובוגר מצוי אף הוא באותו מדרש שיר השירים רבה: "ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת". חלק זה במדרש מזכיר את תחילתו של רבי עקיבא שלא ידע אפילו קרוא וכתוב עד שנתו הארבעים, ודווקא ברקע של באר מים, בה החבל הרטוב אשר דּוֹלֶה[2]  את הדלי שחק וחרץ את הסלע. השתנות הסלע בשל שחיקת המים והחבל, נטעו במוחו של עקיבא את דרכו ללמוד יחד עם בנו הצעיר, לקראת הגיעו לדרגת רב גדול ומנהיג: "בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר ואמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם"?! (איוב י"ד י"ט) מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! … הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות… אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף-בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה" (אבות דרבי נתן ו ב).

ההשוואה המסכמת שמעלה מדרש שיר השירים היא הסכנה שאורבת במידה ואין אנו יודעים לנהוג במים או בתורה כראוי: "ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהם, סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע". מלמד שהתחום העצום הזה של מים, כמו גם של תורה מחייב התמדה, למידה וזהירות יתרה.

נופי מים בנאות קדומים – 'בריכת שלמה'

מקורו של חג השבועות כחג המים הוא בארצות צפון אפריקה. כאשר לדבריהם למנהג מספר טעמים אחרים כמו, סיפור הצלתו של משה רבנו על ידי מי היאור (נילוס); על פי המסורת נולד משה בז' באדר ואמו, יוכבד, הצפינה אותו שלושה ירחים, המביאים אותנו אל ו' בסיוון, יום שבו הונח משה בתיבה ביאור: "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב ג). התזת מים אחד על השני או על עוברים ושבים מוכרת אצל בעלי המנהג כסגולה לבריאות והגנה מפני מחלות ולכן מכונים מים אלה "מי ישועות".[3]

כך או כך החיבור שבין תורה ומים נִרְאֶה כעת מובן ומסביר; לנו נותר, אפוא, להשתדל ולנסות עוד ועוד להתוודע אל סיפורי התורה והמקורות היהודים בכלל. נופי נאות קדומים, המטובלים בפסוקים ומדרשים מזמינים אתכם לחוויה מרוות נפש ומרעננת.

 

 להתראות וחודש טוב!

 

[1] הִין – מידת נפח נוזלים קדומה שערכה 3.6 ליטר או כ-6 ליטרים, יש הגורסים כי שעור ההין שונה.

[2] דּוֹלֶה – "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שמות ב י"ט).

[3] מתוך: "אנשים ישראל", http://www.peopleil.org/details.aspx?itemID=30187