טַיּוּן דָּבִיק Inula viscosa

אדם וטבע.... מי ינצח במרוץ ההשתלטות?

ד"ר שרה'לה אורן - אוצרת הגן הבוטני בנאות קדומים ואוריה אורן - יועץ בוטני

צמח חודש כסלו - טַיּוּן דָּבִיק (Inula viscosa) (1)
בערבית: טַיוּן ,טובאק طيون, طباق

פריצת דרך, אזורי חציבה ובנייה, משאירים לא פעם את הטבע פצוע ופגוע.... או כפי שמכונה בעגה המקצועית - שטח מוּפָר. אך לא לזמן רב, שכן הטבע בַּחִיּוּניות הייחודית שבו, 'מגלה' בשינוי אתגר לכיבוש ושיקום.
אחד הגיבורים החשובים בשינוי אתגרי זה הוא הַטַּיּוּן דָּבִיק, צמח המכונה בשפה האקולוגית 'צמח רוּדְרַלִי' (2), הוא נאחז באותם שטחים ומציג עצמו לפנינו במראה עשיר ובולט בריח מיוחד.

טַיּוּן דָּבִיק הוא צמח ממשפחת המורכבים (Asteraceae), הפורח בשפע פרחים בעונה הקשה של קיץ וסתיו (יוני-דצמבר), ונמנע בכך מתחרות על מאביקים. פרחיו הצהובים ערוכים בתפרחות, וזרעיו הרבים, מצוידים בציצת שערות, המסייעת להם בהפצה למרחק באמצעות הרוח.
עליו מאורכים, שעירים ודביקים, (מכאן שמו-'דביק') ובעלי ריח אופייני. עם רדת הגשמים הראשונים צמיחתו של הטיון מואטת.

פריחה

בטבע, נפוץ הטיון בקבוצות צפופות באגן הים התיכון, ובארץ בחבל הים-תיכוני, ובאופן מפוזר גם באזורי מדבר ובחרמון. מקובל להגדיר כי בית הגידול הראשוני של הטיון הוא בחיגור החיצוני של מקווי מים. כאמור, מהוה הטיון את השלב הראשוני בהתבססות צמחים באזור מופר או מופרע, כשהוא משתלט על השטחים, ולאחריו יתבססו צמחים אחרים בתהליך מדורג, המכונה סוּקְסֶצְיָה.(3)

הטיון קשור קשר הדוק להימצאות מים בסביבת נחלים או מי תהום גבוהים, ומהווה להם סַמָּן. עובדה זו הובילה את חנה ואפרים הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים, לזהות בשיחי הטיון הצפופים ליד מקורות מים, את הַסִּרְפָּד(4) המופיע בנבואת ישעיהו. הטיון, חולק בית גידול דומה לזה של הֲדַס מָצוּי Myrtus communis, המאחֵר להאחז בתהליך הַסּוּקְסֶצְיָה, דירוג בוטני זה מתבטא לדעתם בתיאור הנפלא בנבואת ישעיהו, המביא את שמחת הטבע המלווה את שיבת בני ישראל לארצם לאחר גלות ממושכת. שמחה זו מלֻווה בשינויי צמחייה המאפיינת קביעות ושפע מים:
"כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף. תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נ"ה, י"ב-י"ג). לגרסתם, הנעצוץ הוא אלון מצוי,(5) עץ שהסתגל לאזורים יובשניים בהשוואה לברוש.(6) הסרפד, כאמור, הוא הטיון, המסתפק בכמות מים קטנה בהשוואה להדס.(7)

nula viscosa

במסגרת ה'השתלטות' על שטח, משתמש הטיון באחת מתכונותיו המוכרת כְּאַלְלוֹפַּתְיָה,(8) לפיה הצמח מפריש סביבותיו חומרים מעכבים ומדכאים התפתחות צמחים אחרים. בבדיקות מעבדה נתגלו חומרים אלה כחומרים אנטי ביוטיים ואנטי פטרייתיים. אלה נבדקים כחומרים נגד נביטת עשבים, מזיקים ומחלות צמחים אורגניים.

עושר החומרים שמכיל הטיון, הופכים אותו לצמח רפואי מעולה. ערביי הארץ מעידים עליו, אולי בהגזמה, כי הוא מרפא כ-40 מכאובים ומחלות כגון, סוכרת, לחץ דם גבוה, שיעול כרוני , בעיות במערכת העיכול, סרטן, נפיחות וכאבים במפרקים, אלרגיה ועוד. בספרד נוהגים לתלות ענפים של טיון על הקירות, כפיתיון לזבובים.

מראה כללי

בנאות קדומים ניתן לראות טַיּוּן דָּבִיק באזורים שונים כגון, בקרבת 'אהל אברהם' וב'גבעת המנורה'.

הטיון, הנמצא בחודשים אלה, שלפני בוא הגשמים, בשיא פריחתו מעיד על עוצמת חיים, הבאה לעיתים כנגד כל הסיכויים ומעיד על נחישות הטבע לממש עצמו בכל מצב. ניתן לראות בטיון מעין 'שליח הטבע' המנסה לשים דריסת רגל בכל הפרעה של האדם, כאלו רומז על התחרות שכפה האדם על הטבע, תחרות שאת תוצאותיה אנו רואים בסופו של דבר גם באסונות הטבע ההולכים ומתעצמים, בהם הטבע מכריז על נצחונו.

עלי טיון דביק צילום: אירית שרניקוף, נאות קדומים

__________
(1) נקרא בעבר Dittrichia viscose
(2) צמחים רודרליים – צמחים המזדמנים ראשונה לשטחים מוּפָריִם בידי אדם. אחריהם בדרך כלל מתפתחים צמחים מקומיים אחרים.
(3) סוקסציה – תהליך מדורג, לפיו נאחזים ומתפתחים צמחים בבית גידול שעבר הפרעה, החל מ'צמחי חלוץ' כגון הטיון ועד ל'חברת שיא בהתאם למאפייני בית הגידול
(4) סרפד – מקובל לזהותו כסִרְפָּד צוֹרֵב Urtica urens, אולם הראובנים זיהו את הצמח בעל שערות מחטניות זעירות, אשר מגע איתם גורם לשבירת המחטים ולשחרור חומר צורב/סורב, כ-סָרָב/סָרָבִים/סַלּוֹנִים:Urtica הנזכרים ביחזקאל: "וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ" (יחזקאל ב', ו').
(5) נַעֲצוּץ- לדעת הראובנים אלון מצוי, המתאפיין בחודים המעטרים את שפת העלה שלו, הננעצים בכף היד במגע.
(6) בְּרוֹש – לדעת הראובים הוא Juniperus excelsa (ערער רם/ברושי), או Juniperus oxycedrus (ערער ארזי). שלמה המלך הביא לירושלים ארזים וברושים מלבנון: "חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים" (מלכים א', ט'- י"א). הברוש נקבע במגדיר כ- Cupressus sempervirens subsp. Sempervirens (ברוש צריפי), על יסוד השם הארמי ברתא. הראובני קבל על החלטה זו, משום שעץ גבוה וצר זה מצוי בארץ, אין צורך להביאו ואינו משמש לבנייה. הראובני הציע כי ה'ברוש' הוא Juniperus excelsa או Juniperus oxycedrus (מיני ערער), עץ ייחודי לצפון המשמש לבנייה. לדעתו, מצדיק עץ זה עסקה כלכלית גדולה עם חירם, לדעתו שמו של הברוש נגזר מעליו המאוגדים כמברשת.
(7) זיהוי ההדס כטיון, מצוי בדעת מיעוט בהשוואה לגרסת חוקרים אחרים. ראה: נגה הראובני, שיח ועץ במורשת ישראל, עמ' 131.
(8) אללופתיה – allon = שכן, pathos = סבל, כלומר גורם לשכן לסבול.