צמח חודש אדר - שפע הירק המצוי בטבע

בכל שנה עם רדת גשמי ברכה, אנו, 'ישראלים מצויים', מתפעלים מחדש ממרבדי הירוק המכסים את הארץ, אפילו במחוזות המדבר. בשבילנו זהו פלא אהוב החולף במהרה, לרועי הצאן - זו חגיגה! אולם בימים קדומים הוו מרחבי הירק חלק חשוב מן הפרנסה וההזנה של תושבי הארץ. המקרא מתייחס לתופעה גם בהיבט סמלי וערכי.

את עיקר מימיה מקבלת ארץ ישראל מגשמים, המנדבים את מימיהם בממוצע של כ- 30 ימים בשנה; אלה מרוכזים במספר מצומצם של חודשים. מידע חשוב זה מקבלים בני ישראל כבר נדודיהם במדבר, לקראת פגישה עם הארץ: "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ… לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים י"א י"א).

הגשמים יוצרים מהפך בולט בנוף הארץ, המתכסה 'מרבד' ירוק מצפון ועד מדבר.

מרבד זה מקבל משנה חשיבות נוכח העובדה כי בימי החורף אין משבעת המינים, סל המזונות העיקרי של יושב הארץ, וְלוּ אחד הנותן פרי. אמנם ניתן להשתמש בפרי שֶׁיֻּבַּשׁ כדבלים, צימוקים, תמרים, חיטה ויין, אך את הירק הטרי הן לאדם והן לבהמה מצאו אבותינו בטבע: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ…" (דברים י"א ט"ו).

סיור ליקוט צמחים בנאות קדומים

"אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג י"ז-י"ח). נאמר לאדם בעונש שקיבל לאחר אכילת הפרי האסור בגן העדן; כלומר את מזונו ילקט לו האדם בעצמו מירק השדה. בשלב זה התערב המדרש וסיפר כי האדם מרד כנגד ציווי זה, שכן הרגיש פחיתות כבוד, מאחר והוא 'נזר הבריאה' ואף זכה להעניק שמות לבעלי החיים: "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ, זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו: רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"- נתקררה דעתו" (בבלי פסחים קיח ע"א).

השוואת הכתוב בבראשית למחקר הארכאולוגי בתולדות האדם מלמדת על סיפור זהה: האדם תיפקד בתחילתו כצייד-לקט, בין השאר, מצא את מזונו בעשב השדה: שורשים, עלים, פרחים ופירות. רק בשלב מאוחר יותר (המהפכה החקלאית) הפך יושב קבע ולמד להוציא את לחמו מן האדמה.

צמחים למאכל, לרפואה, תבלין, בעירה, סיבים, צבע ועוד מקנים תוקף למקומו החשוב של העשב בחיי האדם בארץ ישראל, הבא לידי ביטוי בעושר שמות ומונחים הבאים לתאר אותו: בבריאת העולם כונה – "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" (בראשית א י"ב); בעונש שקבל אדם לאחר הגרוש מגן עדן – "עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (בראשית ג י"ח); היתר לאכול בשר לאחר 'פרשת נח' תואר במקביל ל-"כְּיֶרֶק עֵשֶׂב" (בראשית ט ד); ישעיהו הנביא הרחיב את הלקסיקון: "עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת…" (מלכים ב י"ט כ"ז); "כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" (ישעיהו מ ו); משורר תהילים: "לָבְשׁוּ כָרִים… וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר" (תהילים ס"ה י"ד). במשלי כינה את הירק "עִשְּׂבוֹת הָרִים" (משלי כ"ז כ"ה) ועוד.

הופעת הירק בארץ ישראל נמשכת רק כ- 4-3 חודשים, תופעה עוצמתית וקצרה, המעניקה לנו שפע מילים המשתלבות גם בסמלים ומשלים. תקופה חשובה זו הפכה בפי נביאים סמל המבטא דבר המופיע באופן בולט במלא הדרו, אלא שתפארתו קצרה והוא נעלם ואיננו…. לדוגמא, משל לאורך חיי האדם הקצרים בהשוואה לחיי הנצח של האל: "יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ: וְאַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב…" (תהלים קב י"א-י"ג) ב". או "אֱנוֹשׁ כֶּחָצִיר יָמָיו כְּצִיץ הַשָּׂדֶה כֵּן יָצִיץ כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ" (תהלים ק"ג ט"ו-ט"ז).

משטחים ירוקים בימי החורף