על מונחי תצורות היער

ט"ו בשבט הוא מועדם של האילנות ולכבודם נתמקד במונחים מקראיים הבאים לתאר את 'עֲצֵי הַשָּׂדֶה' ותצורות הנוף שהם יוצרים. אלה מהווים, בין השאר, בבואה לתכסית הצומח שהיתה חלק מן הנוף המקראי עליו דברו נביאים; חֹרֶש, יַעַר, שָׁרוֹן, כַּרְמֶל וּלְבָנוֹן. ריבוי זה של מושגים יוצר תחושה של ריבוי עצים שהיו בארץ בימי המקרא שנתנו לארץ מגוון נופי צמחי עשיר, בהשוואה למוכר לנו היום, אפילו בהתחשב ב'יערות' קק"ל אשר ניסו, במידה מסוימת, להחזיר עטרה זו ליושנה.

'שרון', הוא מונח המוכר לכולנו כחבל ארץ שבין נחל תנינים לירקון ומחוף הים ועד לרגלי הרי שומרון. בעבר ועד לתקופה העות'מאנית הצטיין אזור זה בריבוי צומח ובעיקר בעצי אלון תבור (שריד שלהם נמצא כיום בשמורת הטבע – חירבת צ'רקס). המונח 'שרון', מקורו באכדית – 'שָרנֻ' ופירושו 'יער'.[1] לעיתים בא 'שרון', לסמל גם אזור ירוק, עתיר מרעה כמו בדברי הימים, שם מתואר השרון בגבול נחלת שבט גד, באזור הגלעד שבעבר הירדן: "וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן וּבִבְנֹתֶיהָ וּבְכָל מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן עַל תּוֹצְאוֹתָם" (דברי הימים א ה ט"ז). זאב וילנאי, חוקר ארץ ישראל, מתאר סיפור אודות איש זקן ועיוור שנכדו הוביל אותו רכוב על חמור באזור השרון. הזקן היה מדי פעם מתכופף, עובדה שעוררה את תמיהתו של הנכד ששאל אותו לפשר התנהגותו. הזקן השיב כי הוא זוכר מנעוריו את עצי האלון הגדולים שמאלצים להתכופף כאשר עוברים בקרבתם.[2]

אלונים ביער השרון בנאות קדומים צילום : נגה הראובני

'לבנון' בא לייצג תצורה של עצים גבוהים, אותם ניתן לכרות לצורכי בניין, בדרך כלל לבניית בנינים מפוארים כמו בית המקדש; "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי" (ישעיהו ס י"ג) לעיתים משמש 'לבנון' כינוי לבית המקדש עצמו: " הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" (דברים ג כ"ה), כפי שמתרגם את הפסוק תרגום אונקלוס וכן רש"י. 'לעיתים משמש לבנון' כשם נרדף לעצי ארז וברוש: "אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיוֹ"  (מלכים ב י"ט כ"ג; ישעיהו ל"ז כ"ד)

ארז בנאות קדומים. צילום: נגה הראובני

'כרמל' – מייצג במקרא מקום חקלאי דשן המשתמע ממדרש השם 'כרם-אל' וכן כתצורת צומח נמוכה יחסית לעצי הלבנון. המקרא מדגיש כי בכוחו של האל ליצור תהפוכות לפיהן הגבוהים, 'לבנון', יהפכו נמוכים בדמות תצורת 'כרמל' ולהיפך: "הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" (ישעיהו כ"ט י"ז)  או "וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וכרמל (וְהַכַּרְמֶל) לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" (ישעיהו ל"ב ט"ו).

ויכוח מהותי נתון בעניין הגדרתם המדויקת של 'חֹׂרֶשׁ' ו-'יַעַר'; לדעת הראובנים היתה הארץ מכוסה בחלקים נרחבים בחורש ים-תיכוני, אותו היה צריך לבער ולברא, על מנת לאפשר פיתוח שטחי חקלאות. בשפה הבוטנית מוגדר המונח 'חֹׂרֶשׁ' כנוף סבוך של עצים, שיחים ומטפסים. תצורת נוף זו אופיינית לחלקים רבים בארץ ישראל ובאגן הים-התיכון, ומכונה 'חֹרש ים-תיכוני'. המונח 'יַעַר', לעומת זאת, מוגדר כנוף של עצים גדולים וגבוהים וביניהם רווח ותצורה מפותחת שלו מכונה 'יער פארק', בו המרווחים שבין העצים גדולים יותר.

הראובנים סברו כי הגדרות אלה, שאושרו על ידי "ועד הלשון", מקורם בטעות ולמעשה יש להחליף בין שני כינויים אלה; לדעתם 'יער', כינוי המופיע פעמים רבות במקרא מבטא דווקא נוף סבוך התואם את הגדרת תצורת 'החורש הים-תיכוני'. הראובנים הדגישו את השימוש המרובה במילה 'יער' דווקא בספרי נביאים והכתובים שעיקרם פרק ההתנחלות בארץ שלאחר כיבושי יהושע ואילך. לגרסתם זו הוכחה לשפע הכיסוי הצמחי אתו התמודדו בני ישראל בתהליך ההתנחלות וההתבססות החקלאית. נוף צמחייה סבוך ועשיר זה משמש בפי הנביאים גם כאיום וכעונש להרס המאמץ שהושקע על ידם בחקלאות בשל חטאיהם. יש לשים לב כי פעמים רבות מובא המושג 'יער' בסמוך לתואר 'סבך' או כמקבילה ל'שמיר ושית' שעניינם צמחי בר: שבט אפרים מתלונן בפני יהושע על נחלה מצומצמת שקבל ועל עובדת היותה מכוסה יער. יהושע מאשר את תלונתם, ומנחה אותם לעלות ולהשתמש באזור ההר, כשהוא מודע לבעייתיות שבתכסית הטבעית שלו, על כן הוא מכוון אותם לְבַרֵא את היער כדי להפכו לארץ חקלאית: כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו"[3] (יהושע יז ט"ו-י"ח);  בנאום תוכחה כנגד עם ישראל מתאר הקב"ה את כעסו כמו שרפה גדולה של סבך גריגה או חורש ים תיכוני מאפיין: "כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר" (ישעיהו ט י"ז) הנביא מיכה מתאר את ההרס בדמות השתלטות הטבע על העיר הבנויה: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג י"ב); בהגיע המכבים לשחרר את בית המקדש הם נתקלו בהזנחה רבה: "ויראו את המקדש שומם, והמזבח מחולל, והשערים שרופים ובחצרות גדלים סבכים כמו ביער או כמו באחד ההרים" (מכבים א' ד 38).  בערבית מתאר המונח  'וער', נוף טרשי, עשיר וסבוך בצמחים נמוכים ובשיחים, נוף המזכיר את החורש הים-תיכוני.

יער חלב ודבש בנאות קדומים צילום : נגה הראובני

המונח 'חֹרֶש' בא לבטא לדעת הראובנים נוף של עצים גבוהי קומה ומצֵילים. לגרסתם הכינוי 'חֹרֶש' בא להדגיש את הרחש (בסיקול אותיות 'חרש'), הנוצר בעת מעבר רוח בינות הרווחים שבענפי העצים, בהשוואה לסבך 'היער' שאינו מאפשר מעבר של רוח. את ה'חֹרֶש' ניתן למצוא בקרב עצי האורן הגדלים גם בִּסְפָר הַמִּדְבָּר, או בנוף של ארזים. דוד בבורחו מפני שאול מסתתר בסביבות חברון שבמדבר יהודה (יער יתיר). על פי המחקר נמצאו במקום שרידי אורן, המתאים לצימוח במקומות יובשניים, מקום בו אלון ואלה לדוגמא לא יצליחו: "הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן" (שמואל א כ"ג י"ט); יותם, בנו של עוזיהו המלך, בנה באותו אזור של סְפַר המדבר קו הגנה של בירניות ומצדות: "וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה; וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים" (דברי הימים ב כ"ז ד); הנביא יחזקאל מתאר את אשור כנוף עצי ארז, המוכרים לנו כיער, אך משתמש במונח 'חורש' להביע את ייחודו: "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה" (יחזקאל ל"א ג).

מחקר רציני הקדישו ארבעת בני משפחת הראובנים בבואם לחקור את צמחי הארץ. הם בקשו להבין לאשורם את דברי הנביאים וחז"ל שנבעו מעצם הישיבה בארץ הזו על מאפייניה. את מחקריהם בקשו לבטא, בין השאר, בגן גדול ומסביר אותו הקים נגה בדמות "נאות קדומים" ואשר לכולנו הזכות הגדולה לחוות כבסיס מעולה להבנת שורשי תרבות ישראל: היטיבו להסביר זאת במילים חברי ועדת "פרס ישראל" בשנת תשנ"ד (1994): "נאות קדומים, השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל… היא תופעה ייחודית,  הממלאת ייעוד לאומי ממדרגה ראשונה… ההווה והעתיד מתלכדים יחד עם נופי הקדומים למסכת מתמשכת המבטאת את תמצית חיינו, בבחינת שורשי העבר- צמיחה לעתיד. מפעל זה לא היה בא לעולם אלמלא תרומתו המיוחדת במינה של נגה הראובני, אשר בעקשנותו הבלתי נלאית, במשך עשרות הצליח להביא רעיון זה לכלל הגשמה" (מתוך חוברת פרס ישראל) .

ביום ו' כ"ו בשבט, 1.2.2019, החל בסמוך ליום הולדתו של נגה הראובני נקיים את יום העיון השנתי לזכרו בנושא – צמחי צבע וסמליות של צבעים: "שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה" (שופטים ה ל). כולם מוזמנים ובינתיים, חודש טוב ומיטיב!

[1] גם 'תרגום השבעים', מתרגם שרון ליער. החוקר יהודה פליקס סובר כי יש כאן שינוי בשימוש במילה, כאשר 'שרון' הינו מונח ראשוני ל'יער'. פליקס י, עצי בשמים יער ונוי, ירושלים 1997. עמ' 116.

[2] אגדות ארץ-ישראל 1950; כרך ב' עמ' 343

[3] הצעדים הנדרשים: ברוא היער, סיקול, בניית טרסות וגדרות, עיבוד הקרקע ונטיעה. שורת פעולות המזכירה את מאמציו של ה'דוד' במשל הכרם שבישעיהו: "… וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ…" (ישעיהו ה א-ז).