קִפּוֹדַן מָצוּי Echinops adenocaulos

צמח חודש תַּמּוּז תשע"ג - קִפּוֹדַן מָצוּי Echinops adenocaulos,
בערבית: קוס قوص

קוֹצִים, שֶׁמַּזְכִּירִים בְּכוֹחַ
שֶׁלֹא נוֹתְנִים לִשְׁכּוֹחַ
דּוֹקְרִים אוֹתָנוּ וְלֹא מַרְפִּים
(מתוך: קוצים, מילים ולחן: אביב גפן)

הקיץ כבש זה מכבר את חיינו, והקוצים הם מסמליו הבולטים. בין המיוחדים שבקוצי ארצנו נציין את הסוג קיפודן (Echinops), הכולל כ-120 מינים הגדלים באסיה, אירופה ואפריקה. על סוג זה נמנים צמחים עשבוניים וקוצניים, 6 מינים מהם מיוצגים בצמחיית הבר של הארץ.
הקיפודן, הוא נציג קייצי של משפחת המורכבים (compositae), ונוכל להבדיל בינו לבין שאר הסוגים במשפחת המורכבים, באמצעות התפרחת הכדורית הייחודית. התפרחת מורכבת מפרחים רבים וקטנים (צינוריים) וזיפים קוצניים.
המראה הכדורי עטור הקוצים הקנה לצמח את שמו – קִּפּוֹדַן.

הַקִּפּוֹדַן הַמָּצוּי (Echinops adenocaulos), הוא הנפוץ ממיני הקיפודן שבארץ, ומצוי בחבל הים-תיכוני. מין זה מלבלב בחורף מבסיסו, ולקראת האביב מצמיח גבעול בגובה של כ-1.5 מ'. עם בוא הקיץ (יוני-יולי), פורח בתפרחתו הכדורית, בצבע כחול-סגול, ובתום הפריחה נותרות קרקפות הפרחים יבשות ולא בולטות על הצמח הזקוף זמן רב, לעיתים עד בוא החורף.

בקץ השנה – בקיץ, בולטים יחד עם הקיפודן גם קוצים אחרים. אנו מוצאים במקרא שמות קוצים רבים, אלה מעידים על מספרם הגדול וכן על נוכחותם הבולטת. רבים מהשמות קשים לזיהוי כגון: קוֹץ וְדַרְדַּר, שָׁמִיר וָשָׁיִת, קֹצִים, צִנִּים,(1) צְנִנִים, סַלּוֹנִים, בַּרְקֳנִים או עַקְרַבִּים. המשותף לכולם היא היכולת להכאיב ולייסר: "סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִב" (יחזקאל כ"ח, כ"ד). הקוצים מסמלים רוע ורשע: "… כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה… אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת…" (יחזקאל ב', ו'). הקוצים הם משל למכשול בחיים: "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ" (משלי כ"ב, ה'), ובעיקר הם סמל לקללת האיכר, המבקש להוציא את לחמו מן האדמה: "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (בראשית ג', י"ח). שדה שלא עובד כראוי, מצמיח קוצים במקום חיטים: "זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ" (ירמיהו י"ב, י"ג). בנוסף, מהווים הקוצים איום לשריפה: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל … הַקָּמָה" (שמות כ"ב, ה').

המשל והסמל הנגזרים מן הקוצים, מעבירים אותנו אל אירועי חודש תמוז הקרוב, המזכירים לנו 'קוצים' בתולדות העם שהובילו לחורבן: בתאריך ט' בתמוז, שנת 586 לפני הספירה, לאחר מצור של כשנה וחצי, הובקעה חומת ירושלים בידי נבוכדנאצר, מלך בבל: "בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר" (ירמיהו ל"ט, ב'), כחודש לאחר מכן התחולל חורבן בית ראשון. בתאריך י"ז בתמוז שנת 70 לספירה הובקעו חומות ירושלים בידי טיטוס, מפקד צבא רומי בארץ ישראל, לאחר מצור של שלושה חודשים. שלושה שבועות לאחר מכן, נהרסה ירושלים בידי טיטוס, ובית המקדש השני הועלה באש. ההד הקשה של חורבן בית שני קבע את תאריך י"ז בתמוז, כיום צום לזכר הבקעת החומה (במקום ט' בתמוז). צום שזכה לכינוי: "צוֹם הָרְבִיעִי" (זכריה ח', י"ט).

יש בקוצים יכולת לפגוע, לאיים אף להרוס, אבל אם נניח לאסוציאציות מתבקשות אלו לרגע, נוכל לגלות בכל אחד מן הקוצים הרבה יופי ואף אופי.
הקיפודן המעטר את שדות הבר בכדוריו הכחולים בימים אלו, מעניק לצבע האחיד של היבש והקמל גוון מיוחד, ומסביר לנו בדרכו המיוחדת שבכל קושי יש גם נקודות מנחמות, ושבדומה לכדור, שאין בו התחלה וסוף, יש בו הזדמנות להתרחשות חדשה. כמעט אלפיים שנים עברו מאז החורבן הגדול, ועוד כשש מאות מאז חורבן בית ראשון. ההיסטוריה מלמדת אותנו שגם באופן הלאומי כמו גם בסיפור הפרטי האישי של כל אחד מאיתנו, משתלטים לא פעם, ואולי באופן מחזורי, 'קוצים' מאיימים. כוחנו נמדד ביכולת להשכיל ולהשתדל לראות את ההזדמנות החדשה שה'קוץ' אולי מזמן, ולהביא בסופו של דבר גם לתוצאה מספקת וטובה. בנוסף, חשוב ללמוד לקבל את נוכחותם של הקוצים, שלעיתים היא בלתי נמנעת. בעניין זה נוסיף מילים שאמר סגן אוריאל פרץ ז"ל:(2) "עם מכלול הקוצים והצמחים שנכנסו לי לגוף, אפשר להקים ערוגה… אבל אלה לא סתם קוצים, אלה קוצי ארץ ישראל, ומי שחי בארץ הזאת צריך לדעת לקבל באהבה את קוציה".

חודש טוב ובשורות טובות!

__________

(1) צִנִּים – קוצים גבוהים הגדלים בשדות בור ודוקרים את העובר דרכם (דעת מקרא)
(2) סגן אוריאל פרץ ז"ל, מפקד בסיירת גולני, נהרג בלבנון ב- 1998, בהתפוצצות מטען חבלה. בן 22 במותו. בשנת 2010 , נהרג בתקרית בעזה גם אחיו – אלירז, בן 32 במותו. משפט זה נזכר על ידי אמו, מרים בנאום שנשאה ב'יום ירושלים', על 'גבעת התחמושת', בשנת 2010 תש"ע.