צמח חודש טבת - כַּרְכֹּם תַּרְבּוּתִי

צמח חודש טבת - כַּרְכֹּם תַּרְבּוּתִי, כַּרְכֹּם הַגִּנָּה Crocus sativus
משפחת האירוסיים Iridaceae
בערבית زعفران

"נועם ששון בהגיון
נרד וכרכום נחז בחיזיון
בראש השנה לאילן
נבנתה העיר על תילה נשמיע בריציון: כי בנה ה' ציו
ברוך אתה ה' בונה ירושלים" (ר' יהודה בן משה הלוי)[1]

אחד התבלינים היקרים והנחשקים בעולם הקולינרי הוא הזעפרן; מקור שמו בצבעו הצהוב (כתום) הבולט, המכונה בערבית  أَصْفَرאָסְ'פָר/סָ'פְרָה. את התבלין מפיקים מן הצלקות של כרכום תרבותי או כרכום הגינה. צלקת היא חלק עליון ובולט בעֱלִי, מאברי הפרח הַנְּקֵבִיִּים, אשר תפקידם לקלוט את גרגרי האבקה, שהם החלק הַזְּכָרִי לצורך הפרייה.

כרכום הגינה בגן הבוטני בנאות קדומים, עם שלוש צלקות (כתום) בולטות. בצהוב המאבקים, נושאי האבקה. צילום נוגן צברי.

בכל פרח קיימות שלוש צלקות, עובדה המצביעה על כך שיש צורך בצלקות רבות על מנת להשיג כמות סבירה לשימוש; כ- 170-100 אלף פרחים כדי לקבל 1 ק"ג של תבלין הזעפרן. בהתאם לכך נקבע מחירו הגבוה של גרם בודד (כ-30-20 ₪).

הזעפרן נודע בהשפעתו החזקה על הטעם ועל כן יש להשתמש בו במידות מאוד מדודות. רבי יוסף קארו בספרו החשוב "שולחן ערוך" ציין את הזעפרן כתבלין שמשפיע על צבע המאכל: "ליתן כרכום בתבשיל, מותר ואין לחוש לו משום צובע, דאין צביעה באוכלין" (שו"ע או"ח סימן ש י"ט). מכאן שהזעפרן משמש לצביעת טקסטיל. במסכת נידה שבמשנה מתוארים 5 צבעים של דם הנידה, בין השאר, מושווה אחד הצבעים לצבעו הצהוב-כתום של הכרכום: "חמשה דמים טמאים באשה, האדום והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה… ( משנה, נדה י"ט ע"א) . נראה כי הביטוי "נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו" שנזכר במדרש אודות דאגתו של משה רבינו אודות טהרת הכהנים: "אמר לו משה ריבונו של עולם, אם נטמא זה (הכהן) במה תהא טהרתו? לא השיבו נתכרכמו פניו של משה" (במדבר רבה י"ט ד). 'נתכרכמו'  נגזר מהשפעת צבע צלקות הכרכום. הביטוי מצביע על פנים שהצהיבו מעלבון, דאגה ובושה. הצבע  הצהוב שימש במשך דורות רבים לזיהוי/סימון יהודים והשפלתם ומכאן גם צבעו של "הטלאי הצהוב" המוכר מן השלטון הנאצי.

הכרכום משמש גם כמרכיב לרקיחת בושם: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים" (שיר השירים ד י"ד). בלשון חז"ל וחכמים מכונה הכרכום- "כורכמא דרישקא". פרשנים ניסו להסביר רישק/רישקא כסיבים, בשל המראה המאורך של הצלקות, או כסוג של בושם (נֵרְדְּ) בשל ריחו הבולט: אמר רב חסדא: ככורכמא דרישקא במיניה שנאמר כי תקרעי בפוך עיניך"  )בבא בתרא ט"ז ע"ב) ומסביר רש"י כי מדובר ביופייה הבולט של קֶרֶן הַפּוּךְ, בתו הצעירה של איוב שנולדה לאחר שורת האסונות שפקדו אותו.

הזעפרן משמש גם לרפואה בהיותו משפיע על מערכת העצבים; הוא ממריץ ומאזן את המוליכים העצביים המשפיעים על מצב הרוח, ולכן יעיל במצבי דיכאון ודכדוך. הוא גם מעורר מינית ונודע בסגולותיו לחיזוק האון המיני. נודע כמסייע גם כפתרון לנדודי שינה ואף משכך כאבים.

את הכרכום גידלו כבר בימי אבותינו בחלקות קטנות, שכן התשואה מחלקה קטנה יכולה להיות גדולה וכדאית: "אין לך כל טפח וטפח בקרקע שלא יהא ראוי לזרוע בה דבר שערכו גדול כגון כרכום החשוב וכיוצא בו" (המאירי[2] בבא מציעא ק"ז ע"ב).רש"י מעיד על דרך הגידול התרבותי שלו בגינה: "כורכמא דרישקא. כרכום של גן הגדל בגינה" (רש"י, בבא בתרא ט"ז ע"ב). הכרכומים הפכו את חלקת האדמה ליקרת ערך: "והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום" (בבלי, סנהדרין י"ב ע"ב).

מעט מן הכרכומים בגן הבוטני בנאות קדומים. צילום: נוגן צברי.

כַּרְכֹּם הַגִּנָּה – צמח אחד, אך הקשרים ושימושים שונים: הטבע מְזַמֵּן לנו אין סוף של 'מתנות'. ביניהם מעולם הצומח: חלקי הצמח השונים מעניקים שימושים חשובים שונים. הפעם, פגשנו בשימושים חשובים מאיבר פחות מוכר לשימוש בצמח והוא צלקות פרח כרכום הגינה; יופי ובשמים, רפואה ותבלין – שפע של שימושים.

 חודש טוב ושלל פריחה ובריאות!

 

[1] מתוך הפיוט "אדר נזלי ישע", של ר' יהודה בן משה הלוי (לא ר' יהודה הלוי, הפייטן והפילוסוף בן המאה ה-12 שחי בתור הזהב בספרד. ר' יהודה בן משה הלוי היה פייטן ארץ ישראלי שחי במאה ה-שביעית לספירה). הפיוט הבנוי על פי הא"ב ומספר על תקווה וגאולה דרך התעוררות צמחים בט"ו בשבט ובחודש אדר.

[2] המאירי- מנחם בן שלמה: רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי בן המאה ה-13 היה מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס.