צמח חודש אב - אֲבַטִּיחַ תַּרְבּוּתִי

אֲבַטִּיחַ תַּרְבּוּתִי - Citrullus lanatus
משפחת הדלועיים Cucurbitaceae

אֲבַטִּיחַ - פְּרִי נֶחְמָד
וּמָלֵא הוּא מִיץ וּלְשַׁד,
נַחְתְּכֵהוּ וְנֹאכַל
פֶּלַח, פֶּלַח - וַחֲסָל. (מתוך: אבטיח /שמואל בס)

אבטיח פריחה ופרי 

"וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה" (במדבר י"א ו)  התאוננו בני ישראל בעת הנדודים במדבר. תלונתם נשמעת מוצדקת לחלוטין בהשוואה לארץ מצרים – ארץ הנילוס הַפֹּרִיָּה: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר י"א ה) אין ספק כי במכלול המאכלים אליהם התגעגעו בני ישראל תופשים מקום של כבוד אבטיחים עסיסיים מלאי "מִיץ וּלְשַׁד", כמאמר השיר.

רוב החוקרים מזהים את האבטיחים המוזכרים באופן יחידאי בספר במדבר עם ה- Citrullus lanatus, האבטיח התרבותי. ממצאים בוטני- ארכיאולוגיים ממצרים מן האלף השני לפנה"ס מצביעים על גידול אבטיחים, גם בתמשיחי קיר שבקברי פרעונים נראים אבטיחים.  ממצאים נוספים התגלו באזור מואב ואף בתל ערד שבארץ ישראל מתקופת הברזל (תקופת ההתנחלות). לדעת החוקרים בוית האבטיח התרבותי מאבטיח הפקועה (Citrullus colocynthis) ומשערים כי גודלו היה קטן בהשוואה לאבטיחים המוכרים כיום וטעמו היה תפל. בהמשך, מוזכר האבטיח במשנה, בתלמוד, בברית החדשה ובמקורות מימי הביניים ואילך.[1] במאמר שפורסם בניו יורק טיימס ב-1.6.21  מדווחים על ביות של אבטיחים במזרח אפריקה במדינת המחוז קורדופאן (Kordofan)  שבסודאן.[2]

האבטיח הוא צמח חד-שנתי ממשפחת הדלועיים, הנזרע באביב וצומח ומבשיל בתחילת הקיץ ולאורכו, תוך 90-65 יום. הפרחים צהובים וחד מיניים, כלומר יש פרחי זכר ויש פרחי נקבה. הם מופרים בעזרת דבורים. פרי האבטיח מכיל מים באחוז גבוה של כ- 93% וכ-7% סוכרים, אחוז נמוך יחסית. האבטיח מכיל  מינרלים חשובים כאשלגן, כמו כן לאבטיח סגולות רפואיות לניקוי חול ואבנים בכליות ובשלפוחית השתן, הוא מכיל ויטמינים נחוצים כמו ויטמין   Bו- C ומוכר גם כמחטא דם. תזונאים ומרפאים ממליצים לאכול אותו על בטן ריקה ואף לאכול גם את הציפה הלבנה, המכילה חומרים אלה.[3]

בבחירת אבטיח נוהגים רבים להקיש על האבטיח, הקשה זו גורמת לרטט בדומה לתוף; במקרה שלנו 'תוף כדורי'. צליל נקי שחוזר מתיפוף זה מצביע על ציפה במצב טוב. ככל שהצליל הנשמע נמוך, כך צפיפות הציפה גבוהה יותר ואיתה עולה המתיקות, כמובן, עד גבול מסוים.[4]

האבטיח גדל בַּמִּקְשָׁה או מִקְשׁאָה, מילה הנגזרת מקִשּׁוּא, אחד הדלועיים המוכרים. לדעת החוקרים, המשלבים במחקר שפות שמיות קדומות, מייצג הקישוא מן המקורות את המלפפון המוכר לנו היום (גם הוא דלוע).

הנביא ישעיהו במאמציו להשיב את התנהגות העם הישרה והרצויה מאיים על חידלון! בדומה לביטוי הערבי המוכר: 'וַלַא בָּטִיח' (ללא אבטיחים): "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה" (ישעיהו א ח). מהם ניתן ללמוד פרק מחייו של החקלאי הקדום, אשר בעונת הקטיף והאיסוף היה נותר בשדה, בכרם או במקשה ומבלה את לילותיו בְּסֻכָּה אוֹ בִּמְלוּנָה.

הקיץ מביא אתו את שמחת החקלאי, אשר רבים מן הפירות עליהם הוא מתייגע ושוקד  מבשילים את פירותיהם במהלך הקיץ ובסתיו. ענבים, אגסים, תפוחים, שזיפים, אפרסקים, מלונים, אבטיחים ועוד… מציפים את הדוכנים ויוצרים חגיגה של צבעים, ריחות וטעמים. ותחושת חיים שופעים, הבאים לאזן את החום המעיק המאפיין את ארץ ישראל. נבקש אפוא שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם – אמן!!!

חודש טוב ושופע פרי!

 

[1] ז. עמר – צמחי המקרא עמ' 79.

[2] https://www.haaretz.co.il/science/biology/.premium-MAGAZINE-1.9861669.

בעקבות מאמר שפורסם בניו יורק טיימס 1.6.21

[3] מה שלא ידעת על אבטיח – מכללת רידמן. https://www.reidman.co.il/

[4] מכון דוידסון- איך בודקים שהאבטיח בשל?  https://davidson.weizmann.ac.il