חַרְצִית עֲטוּרָה Chrysanthemum coronarium

חַרְצִית עֲטוּרָה (Chrysanthemum coronarium) - צמח חודש אדר

"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב" (נ.שמר, אנשים טובים)

נִרְאֶה כי שירה נעמי שמר, התכוון לפתחו של חודש אדר ולשפע פרחי הארץ המתחרים ביניהם, מי יזכה ליתר תשומת לב ממיני המאביקים. בינות למגוון האין-סופי של מיני הפרחים, ניכרים משטחי הַחַרְצִית הבולטים בצהוב. בשמה הלטיני מוכרת החרצית ככריזנטמה, שפירושו 'פרח השמש', המוסבר היטב מצורתה וצבעה. ביפן, הידועה בכינוייה 'ארץ השמש העולה', משמשת החרצית לחותם הקיסרי, ומופיעה על מסמכים רשמיים של האצולה היפנית.

גם בעברית מתקשר שמה של החרצית לעניין צבעה; חילופי צ' וז' (שתיהן אותיות שִׁינִיוֹת) במילה צָהֹב יביא אותנו לְזָהֹב, ומכאן קצרה הדרך אל הַזָּהָב, המוכר בצבעו הצהוב. מרבדי זהב אלה מסבירים לנו גם את שמה של החרצית בעברית, הגזור מן המילה 'חָרוּץ', אחד ממקבילותיו של הזהב. משלי לדוגמא, מוכיח אותנו בזכותה של הבינה והחכמה על פני זהב וכסף: "קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף" (משלי ט"ז ט"ז).

גלגולה של המילה חָרוּץ, מוביל אותנו אל טרום לידתו של המטבע, העובר לסוחר. המטבעות הקדומים בעולם מוכרים מן המאהכ ה-7 לפני הספירה מלִדְיָה שבטורקיה. קדם לכך שימוש במטילי מתכת יקרה כמו זהב וכסף, כאמצעי תשלום. במטילים חרצו חריץ לצורך בִּקּוּעַ חתיכה, אשר ניתנה בתמורה לסחורה. בֶּקַע או בֶּצַע של כסף או זהב. אלה מסבירים את מוצאו של הצרוף 'בצע כסף', שעניינו טובת הנאה, והפך לביטוי המעיד על יושר והגינות או העדרו: "… אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ" (שופטים ה י"ט), לעומת בניו של שמואל החטאים: "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט" (שמואל א ח ג). חשיבותו וייחודיותו של הזהב, הקנו לו שמות נוספים, המצביעים על מראהו ועל הרושם שהוא מותיר, כמו כֶּתֶם וְפָּז, כפי שמעיד הנביא ישעיהו: "אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר" (ישעיהו י"ג י"ב).

נֹגה הראובני אשר יזם, בין השאר, את 'חינוך שדה', ענף חינוכי ייחודי, המלמד שימוש בצמחים לצורכי הישרדות בטבע, ציין את יתרונותיה של החרצית; הגבעולים והעלים של החרצית משמשים למאכל בהיותה צעירה. בנוסף, עם התבגרות הצמח ותחילת התייבשות הגבעולים, ניתן ללפף אותם לחבלים, ושפע הסיבים המתפתחים בגבעול מקנים לחבל את חוסנו.(1)

חַרְצִית עֲטוּרָה (Chrysanthemum coronarium) ממשפחת המורכבים,(2) היא המין הנפוץ והגדול ביותר בארץ, מבין הסוג חרצית. מין זה גדל בעיקר בחבל הים-תיכוני, בנופי צומח עשבוני ובייחוד במקומות עשירים בחנקן.(3) החרצית נוטה ליצור מרבדי פריחה צפופים בבתי גידול אלה. עליה של החרצית העטורה גזורים, להבדיל ממיני חרצית אחרים שמצויים בישראל. במקבצי חרצית ניתן לחזות בנאות קדומים על 'שביל הגיתות' שבמסלול א' ב'אזור יריחו' שבמסלול ד'.
בישראל, נפוצה החרצית במופע צהוב, אולם במקומות אחרים בתחום תפוצתה, המופע הנפוץ הוא דווקא לבן וצהוב.

בארץ ידועים שלושה מיני חרצית נוספים, המוכרים פחות מן החרצית העטורה, ומייצגים בתי גידול ייחודיים. נכיר שניים מהם:

חַרְצִית הַשָּׂדוֹת (Chrysanthemum segetum) גדלה בקרקעות חרסיתיות (כבדות) בחבל הים-תיכוני, לרוב בשדות מעובדים. מין זה גדל בר בנאות קדומים, ומומלץ לחזות בפריחתו בחודש ניסן, בסביבת 'קיר המוריות' שעל 'גבעת המנורה'. מין נוסף הגדל בבית גידול דומה הוא חרצית משוננת (Chrysanthemum myconis).

חַרְצִית דְּבִיקָה (Chrysanthemum viscosum) הינו מין הגדל בארץ אך ורק במישור החוף. ושמו נגזר מגבעוליו הדביקים. בשל התמעטות השטחים הטבעיים במישור החוף, בשל פיתוח מואץ, נמצא מין זה בסכנת הכחדה בארץ.(4)

הסוג חרצית כולל 37 מינים, ואחדים ממנו משמשים כצמחי נוי בגינה ולצורכי קטיף. מביניהם פותחו מינים תרבותיים מגווני צורות וצבעים. כבר במאה ה-17 נודעו בתרבות הסינית 500 זנים שונים של חרצית.

פרט לשימוש בחרצית כצמח נוי, נודעים שימושים נוספים: עלי וגבעולי חרצית עטורה משמשים למאכל, ונמכרים בצרורות בשווקי יוון, קוריאה ומדינות אחרות. שימוש חשוב נוסף בחרצית, הוא הפקה של תרכובת הַפִּירַטֶרִין, (Pyrethrin) המשמשת להדברת חרקים מזיקים וטפילים בחקלאות או בפרוות בעלי חיים. הפירטרין משפיע על מערכת העצבים של חרקים, אולם קיבת היונקים מסוגלת לפרק אותו, ולכן השימוש בו בטוח.

שדות החרצית המרהיבים, מחזירים אותנו אל יְפִי-העונה המזמין אותנו אל המרחבים, שאת עושרם יודעים לתאר סופרים, משוררים, ציירים וצלמים. ואנו, יכולים 'לקטוף' מתיאוריהם כדי להיטיב לבטא גם את תחושתנו. בשירו הַדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה, מזמין אותנו נתן אלתרמן לחוויה עונתית עכשווית:

עִנְבָּלִים בַמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרוּקוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִי וָדֶרֶךְ.

הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וַּמַּתֶכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדָּל וְלִנְשׁוֹם לֹא אֶחְדָּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.

__________

(1) הראובני נ, "החרצית ואשר ניתן לעשות בה", הד החינוך כ"ח (תש"ך), עמ' 12.
(2) משפחת המורכבים – (Compositae Asteraceae), משפחה גדולה, המתאפיינת ב'שיתוף פעולה' בין פרחים קטנים המתקבצים על מצעית אחת, היוצרת תפרחת מרשימה. ידועים במשפחה שני סוגי פרחים: פרחים צרים דמויי צינור – 'צינוריים' ואחרים דמויי לשון -'לשוניים'. בחרצית נמצאים במרכז המצעית פרחים צינוריים ובהיקף הלשוניים, הנראים כעלי כותרת.
(3) מקומות עשירים בחנקן, מצביעים על נוכחות של בעלי חיים באזור כגון בקר וצאן, ועושר החנקן מקורו בהפרשותיהם.
(4) שמידע, אבי ופולק, גדי. (2007). הספר האדום- צמחים בסכנת הכחדה בישראל. הוצאת רשות שמורות הטבע והגנים.