'אביב לבן' קחוון ארץ ישראלי - Anthemis Palaestina

'אביב לבן' - צמח נפוץ ועממי הנושא עימו מסר רעיוני

/ ד"ר שרהלה אורן

גם החודש אנו נהנים משפע פריחה וכסות ירוקה המעטרת את הארץ. בשלל הפרחים שמסביב יש מוכרים ויש פחות, יש נפוצים וגם נדירים.
הפעם נתמקד בקַחְוָן (1), פרח המופיע במקבץ היוצר לעיתים מרבד בצבע לבן מנוקד בצהוב (2).
הקחוון שייך לקבוצת הפרחים הנפוצים, שפעמים רבות אנו פוטרים עצמנו כשאנו חולפים על פניהם באמירה; "טוב, כאלה כבר ראינו...."

אלא, שדווקא מאחורי הפרחים המוכרים לכאורה, מסתתר סיפור ומסר רעיוני וכזהו הקַחְוָן, אליו נתוודע החודש.

מניין שמו המזכיר כוכב, אך מתעתע? התשובה נתונה בשיטה של 'ועד הלשון' טרום הקמת המדינה, לפיה שמות צמחים רבים הם 'עיברות' לשם הערבי. במקרה שלנו מכונה הצמח בערבית "קַחְוָואן" ומכאן 'קחוון'. אפרים וחנה הראובני ואחריהם אילת השחר ונגה, יצאו כנגד שיטה זו ובקשו להעניק לצמחים שמות עבריים טהורים, שמות המספרים על ייחודם, תוך ניסיון למצוא להם גם אזכור במקורות.

במקרה זה, זיהו הראובנים את הצמח במורשת הנוצרית בעניין הקשור בפילוסופיות חיים: בין העצות והמסרים שמעביר ישו לתלמידיו ולמאמיניו הוא התעכב על חשיבות האמונה והבטחון באל; האם נגזר על האדם לחיות בדאגה וחשש מתמידים בעניין פרנסה או עליו להשאיר זאת ביד האל?
כדי לענות על השאלה מפנה ישו את מאמיניו של הטבע ושואל: האם הציפורים עמלות קשה על מנת להתפרנס? הרי הציפורים אינן זורעות ואינן קוצרות ובכל אופן הן מוצאות את מזונן, שכן האל דואג למחסורן. הנמשל לכך הוא האדם, המצוי בחרדה מתמדת לפרנסתו, חרדה הגורמת לו לאי נוחות ובמידה מסוימת אף לנזקים. לדעת ישו מן הראוי שישים מבטחו באל, אשר ידאג לו בדיוק כפי שהוא דואג לשאר ברואיו בדומה לציפורים:
"עַל כֵּן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם לֵאמֹר מַה נֹּאכֵל וּמַה נִּשְׁתֶּה וּלְגוּפְכֶם לֵאמֹר מַה נִּלְבָּשׁ?… הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ וּמִי בָכֶם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־ קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת"

כהמשך לרעיון, עובר ישו לעניין הדאגה ללבוש ושואל מדוע יש לדאוג ללבוש? מי שיביט במרבדי הפרחים ובעיקר ב'שושני  השדה', יבחין בכסות יוצאת דופן ביופיה, שאפילו שלמה המלך לא זכה ללבוש. אך גם כסות זו סופה להעלם ולהפוך לחומר בעירה, כי כך מכוון האל; ברצותו נותן וברצותו לוקח ולא הדאגה או החשש יצליחו לשנות את המציאות:
"וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה? הִתְבּוֹנְנוּ נָא אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצֹּמְחוֹת׃ לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי גַם שְׁלֹמֹה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה׃ וְאִם כָּכָה מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם צּמֵחַ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אַף כִּי אֶתְכֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה׃ לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר מַה נֹּאכַל וּמַה נִּשְׁתֶּה וּמַה נִּלְבָּשׁ?… הֲלֹא יֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְכָל ־אֵלֶּה׃ אַךְ דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת צִדְקָתוֹ וְנוֹסַף לָכֶם כָּל ־אֵלֶּה׃  לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר כִּי יוֹם מָחָר הוּא יִדְאַג לוֹ וְדַיָּהּ לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּה"  (הבשורה על פי מתי 6 34-25, ובגרסה דומה בבשורה על פי לוקס 12 31-19).

בניגוד לפרשנים שונים שזיהו את 'שושני השדה' שבמשל כשושן צחור (Lilium candidum); כלנית מצויה (Anemone coronaria); נורית אסיה (Ranunculus asiaticus); מיני סייפן ;(Gladiolus)  מיני לוטוס (;(Lotus כרכום  ;(Crocus) סתוונית (Colchicum); מיני צבעוני ;(Tulipa) איריס ( (Irisועוד, טענו הראובנים כי ישו הצביע על צמח מוכר, נפוץ ובולט לכל, צמח המכסה שטחים כעין לבוש בעונת הפריחה, ומשמש עם התייבשותו כחומר בעירה. הם הצביעו על הקחוון, הנפרש בהמוניו על פני שטחים במראה המלבב והבולט של פרחיו, ובקשו לכנותו בהתאם לעונה ולצבע בשם 'אביב לבן' (3).

__________

(1) חוון (Anthemis palaestina – קחוון ארץ ישראלי). קחוון זה דומה לסוג נפוץ אחר המכונה: קחוון מצוי Anthemis  pseudocotula.

(2) הקחוון שייך למשפחת המורכבים, משפחה המתייחדת בפרחים קטנים וצפופים המקובצים לתפרחת על מצעית משותפת. במשפחה מוכרים שתי צורות של פרחים; 'פרחים צינוריים', הדומים לגביע צר ובתוכו אברי המין, ו'פרחים לשוניים' שעלה כותרת דמוי לשון ניכר בו. לעיתים מצויים בתפרחות רק פרחים צינוריים. במקרה זה של הקחוון קיים שילוב של פרחים צינוריים צהובים במרכז ופרחים לשוניים לבנים בהיקף

(3) Hareuveni E, "The Lilies of the Field", in:  Torreva 25, New York (1925), pp. 35-38 (הראובני נ, "צמחי התנ"ך", סיני ל"ז (תשט"ו), עמ' רפ"ח; הראובני א וח, גן הנביאים ורז"ל, התורן י"א (תרפ"ה), עמ' 67