גינת צמחי רפואה ותבלין

כבר מתחילת האנושות שמשו צמחים כמקור לחומרי רפואה. הידע על תכונותיהם הרפואיות נרכש בדרך של ניסוי וטעיה במשך אלפי שנים.
עד לדורות האחרונים נטה מדע הרפואה המודרני להתעלם מן התרופות המסורתיות, אולם בשל התחסנותם של החיידקים, תופעות הלוואי של הרפואות הסינטטיות וההכרה כי גם לו אין מרפא לכל המחלות, הוא פונה שוב אל הרפואה האלטרנטיבית. מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות על צמחי מרפא מאשרים מדעית את מה שידעו אבותינו לפני אלפי שנים.
כבר ספרי רפואה עתיקים ממצרים לפני 3,500 שנה עושים שימוש רב בצמחי רפואה ותבלין. לדוגמה פפירוס אברס המצרי ממליץ על "חצי בצל וקצף של בירה" כתרופה כנגד מוות. חז"ל אומרים: "אכול בצל ושב בצל ולא יהיה ליבך רודף אחריך".
(בבלי, פסחים קיד ע"א). מחקרים מראים כי הבצל תורם לבריאות הלב.

בגינה  תמצאו מבחר של צמחי תבלין ומרפא מארץ ישראל הקדומה, החל מתקופת המקרא ועד ימי הביניים. צמחי תבלין הם בעלי ריח וטעם מיוחדים המשמשים לתיבול המזון אך בנוסף, רבים מהם מכילים תרכובות פעילות רבות שיכולות להשפיע על בריאתנו ולהציע תועלות רפואיות. הם מכילים רכיבים כמו פיטוכימיקלים, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון  שיכולים לספק פתרון טבעי לטיפוח הבריאות ולתמיכה בתהליכים פיזיולוגיים בגוף.
להלן מספר דוגמאות לצמחי תבלין ומרפא חשובים :

שם מדעי: Origanum syriacum L. אנגלית: Hyssop. ערבית: זעתר   

בן שיח רב שנתי ממשפחת השפתניים.

"תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהילים, נא ט)  

"תחטאני באזוב ואטהר" מבקש דוד המלך מאלוהים לאחר חטאו עם בת שבע. האזוב הוא צמח מטהר ומחטא, מרכיב בטקסי טהרה (במדבר יט ו), מסמל טהרה וצניעות.

בתקופת המשנה הכינו ממנו משחה למריחה על פצעים (משנה שביעית ח א)

דיוסקורידס, רופא ובוטנאי יווני, המאה ה-I:  מבושל במים עם תאנים ודבש מועיל למחלות בדרכי הנשימה. למיימת, בצקת, דלקות שתן והסדרת המחזור הנשי.

מחקרים: מחקרים מודרניים מגלים כי האזוב הוא הוא "האנטיביוטיקה של הטבע", מכיל כמות רבה של חומרים מחטאים, אנטיבקטריאליים, ונוגדי חמצון.

 

שם מדעי: Aloe vera אנגלית Aloe: ערבית: צבר, צברה מורא

צמח בשרני רב שנתי ממשפחת העיריתיים. פליט תרבות בארץ ובשכנותיה.

לטחורים יביא צמח קקוי ואילווי… (בבלי, גיטין סט ע"ב)

בבבל העתיקה שימש כתרופה לטחורים, חומר משתן ותרופה לבעיות קיבה. ביוון ורומא היה תרופה לפצעים וכיבים, כאבי ראש וחניכיים ונשירת שיער, סם מרדים, מייבש, מרזה ומשלשל. בימי הביניים נעשו בו שימושים דומים. היום משתמשים בעיקר בג'ל המופק ממרכז העלה שאינו מכיל חומרים משלשלים .

מחקרים: בג'ל התגלו יותר מ-200 חומרים ובתוכם כל אבות המזון הנחוצים לאדם, מרכיבים המאיצים את התחדשות התאים, מונעים התפתחות תאים סרטניים, מחזקים את המערכת החיסונית ומפחיתים רגישויות ודלקות פנימיות.

שם מדעי: Pistacia lentiscus. אנגלית:   Mastic tree ערבי: מסטיק, סריס

שיח ממשפחת האלתיים

"אין לועסין מוסתכי בשבת. אימתי? בזמן שמתכוין לרפואה. אם מפני ריח הפה הרי זה מותר" (תוספתא שבת יב ח)

במסופוטמיה הכינו משרף העץ חומר לעיסה חריף. בתקופת המשנה היה תבלין ותרופה לבעיות חניכיים ולהפגת ריח רע מהפה. הרופאים היוונים והרומיים המליצו עליו להברקת עור הפנים, לחבישת פצעים, לטיפול בדיזינטריה, הכשת נחשים, בעיות חניכיים וכך גם רופאי ימי הביניים. כיום הוא מופק באי כיוס ביוון.

מחקרים: בשרף ובשמן האתרי נמצאו חומרים אנטיבקטריאלים נגד ששה מיני חיידקים ושלושה מיני פטריות. למסטיק השפעה חיובית על כיבים בקיבה ובתרסריון. עשירה בנוגדי חמצון.

שם מדעי Vitis vinifera. אנגלית: Vine. ערבית:  ענב

מטפס רב שנתי ממשפחת הגפניים

האשה רוחצת בנה ביין (בשבת) "  (תוספתא שבת יב יג)

גפן היין היה גידול חקלאי בסיסי במזרח התיכון. חלקי הצמח ומוצריו, בעיקר היין, שמשו לרפואה. יין מעורב בשמן היה רפואה לחולים (תוס' שבת יב יג) רחצו בו ילדים חולים ונתנו אותו לנשים להפסקת דימום לאחר הלידה. (בבלי, שבת קי ע"א-ע"ב) לחם שרוי ביין שימש לרטייה על העין (בבלי שבת קח ע"א). בספרות חז"ל הוא בסיס לתרופות רבות. הרופאים הקלאסיים השתמשו במוצרי הגפן לשיפור התיאבון, להרגעת כאבי בטן, לטיפול בדיזינטריה ולהורדת חום וכך גם בימי הביניים.

מחקרים: יין הנצרך במתינות פועל במנגנונים רבים ושונים למניעת טרשת עורקים ומחלות לב. עשוי לסייע במניעת חמצון, בהפחתת "הכולסטרול הרע" ובהעלאת רמות "הכולסטרול הטוב". מסייע לטיפול בדלקות, בהפחתת קרישיות הדם, בנוקשות העורקים, אלצהיימר ועוד ועוד.

שם מדעי: Salvia fruticosa  אנגלית: Sage ערבית: מרמיה

שיח ירוק עד ממשפחת השפתניים

"לברסם (גודש באברי הנשימה) יביא רביעית חלב עיזים.. יציף אותו בכרוב ויבשל אותו בענף מרמהין" בבלי גיטין סט ע"ב. (ציזיק:  מרמהין– מרווה משולשת).

 משפחת הראובני סוברת כי שם הצמח הוא מוריה.

מקור השם הערבי מרמייה הוא "המבורכת". באנגלית נזר שמו מן המלה הלטינית "להושיע". שני השמות קשורים באגדה על מרים, אמו של ישוע שנגבה את פניה ופני בנה בעלי המרווה. הרופאים הקלאסיים ממליצים עליה לטיהור הדם, לריפוי מחלה נשית, דלקת ריאות ויריקת דם. בימי הביניים שימש לטיפול בטחורים, עצירת דם, הקלת כאבים נשיים ולהארכת השיער.

מחקרים: השמן האתרי מכיל חומרים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית, מבטלים את פעולתם של רעלים שונים אבל מעוררי הזיות. בניסויים על בעלי חיים נמצא כי הם מונעי פרכוסי שרירים, מורידים את רמות הסוכר בדם, מורידים חום ויעילים נגד דלקות ונגיפים.