אור וזית

"כשאלהים אמר בפעם הראשונה: יהי אור הוא התכוון שלא יהיה לו חשוך..." (נתן זך)

אנחנו, בני האדם, מותאמים לפעילות באור. רואים יותר טוב, מתמצאים בסביבה ומרגישים בטוחים יותר. האור מסמל את הטוב, ובהתאמה, החושך מסמל את הרע, המפחיד והלא ידוע.
הגמרא מספרת: "לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים" (בבלי, עבודה זרה ד"ח ע"א).

זהו סיפורו של אדם הראשון שחווה את התקצרות שעות האור ביממה, וחשש שמא חטא והעולם הולך וחוזר אל תוהו ובוהו. על מנת לבטל את רוע הגזירה התפלל שמונה ימים. והנה, הימים הלכו והתארכו. הבין האדם שזהו מנהגו של עולם וקבע להתפלל בכל שנה שמונה ימים טובים. אנו מחברים זאת, כמובן, לחנוכה.
מאז ומעולם, האור לא שירת רק מטרות פרקטיות של הארכת שעות הפעילות, ביטחון וכ"ו. לאור יש גם משמעות רוחנית עמוקה, השזורה במקורותינו : בני ישראל צוו להדליק את נר התמיד באוהל המשכן עוד בנדודיהם במדבר: "..וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כ"ז, 20) בבית המקדש מנורת שבעת הקנים דלקה יומם ולילה ואורה הפיץ את ערכי היהדות לשאר הגויים, ועד היום נר התמיד בבתי הכנסת נועד להנציח את אותו האור.

עקב חשיבות האור- הן מבחינה מעשית והן מבחינה רוחנית, והקושי הטמון בחיים ללא אור, המושג הפך לשגור בפינו בלא מעט מטבעות לשון: מאור פנים, מאור עיניים, אור לגויים, אור יקרות, אורים ותומים, אור ראשון, אריית תאנים ועוד.

הנר- באמצעותו הדליקו את האור, קיבל אף הוא מקום של כבוד: אנחנו מחפשים בנרות, מנהיג או מורה דגול הוא נר לרגלינו, נר ה' נשמת אדם והעיקר: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, משפט המבוסס על הסיפור הבא: "מעשה ברבי ישראל מסלאנט ששוטט ברחובות באחד מלילות התשובה. לפתע ראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה. נכנס רבי ישראל וראה את הסנדלר מכה בחיפזון בפטישו ומתקן נעלים לאורו של נר דועך. שאל אותו רבי ישראל: יהודי, מדוע אתה נחפז כל-כך? ענה אותו סנדלר: רבי, הרי כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. יצא רבי ישראל לרחוב וצעק: 'יהודים, כל עדו הנר דולק – ניתן לתקן'". האופטימיות הגלומה באור נועדה לעודד אותנו, בני האדם, ולהזכיר לנו שגם אם טעינו, עדיין אפשר לתקן את מעשינו.

בתקופות קדומות ידעו להדליק אור ממגוון של חומרים מן הצומח ומן החי, אך אין עוררין על כך ששמן הזית הוא המובחר מכולם ולכן רק באמצעותו הדליקו את המנורה, ובתקופות מאוחרות יותר את נרות השבת (משנה, שבת, ב', א-ב). שמן הזית אכן ממלא את תפקידו נאמנה: הוא אינו מעלה עשן שחור כשאר השמנים, ריחו נעים ואורו בהיר ויציב. אך אין להתעלם מן הסמליות הטמונה בו: גזעו המפותל ועלוותו ירוקת העד מסמלים אריכות ימים, החוטרים הבוקעים מהגזע והנצרים הפורצים מהשורשים מסמלים את ההמשכיות: "…וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיהו י"א, 1) יכולתו לגדול בכל אדמה מעידה על חוזק וכושר הישרדות. הילת הזוהר הקורנת מהעץ כאשר השמש והרוח משחקים בעלים מפיצה אור ומבארת לנו מדוע "אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית" (בראשית רבה נג ד"ה ג).

בעונה זו של השנה, כאשר עצי הזית עמוסים בפרי, ובכל רחבי הארץ שוקדים על המסיק ועל ייצור שמן הזית, אנו בנאות-קדומים, מעלים על נס את סיפורם של החשמונאים שהתרחש באזור זה, את טיהור בית המקדש ונס פך השמן, ובעיקר את ניצחון האור על החושך.

מנורת המאור שחזרה ודלקה בבית המקדש לאחר ניצחון המכבים, איחדה בבסיסה שבעה קנים שכל אחד מהם האיר בנפרד, אך כאשר מצרפים את כל האורות כולם נוצר אור גדול וזוהר, היכול להאיר ולפרוץ דרך חדשה כפי שכותבת שרה לוי-תנאי:
"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן"

שיהיה לכולנו חג שמח