עַל סַיִּף וְעַל תֵּבָה בֵּין עָלִים שֶׁבַּגָּדָה
עַל סַיִּף וְעַל תֵּבָה בֵּין עָלִים שֶׁבַּגָּדָה
צמח חודש אֱלוּל - סוּף מָצוּי Typha domingensis, בערבית: البوط אלבּוּט

סיפור הצלתו המיוחד של משה רבנו, קשור בסביבה הטבעית בה נולד ליד הנילוס (הַיְאֹר), ובסביבה האנושית שהקיפה אותו; אמו יוֹכֶבֶד הניחה אותו בתֵּבַת גֹּמֶא, בינות צמחי הַסּוּף "עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב', ג'), ואחותו מִרְיָם נשארה לידו. הפועל 'וַתֵּתַצַּב', משקף את הנחישות ואת המוּכנוּת של מרים לכל תרחיש: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב', ד'). האירוע הסתיים בשלב בו מגיחה מרים מתוך הַסּוּף, ומגיבה לבת פרעה, החומלת על ה'נער העברי' הבוכה, ומחזירה אותו לחיק אמו: "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת?" (שמות ב', ז').
קל לדמיין תמונה זו אנושית זו בינות לעלים הגבוהים והצרים של הַסּוּף, אחד מצמחי הנילוס הבולטים. הַסּוּף צומח בחגורה הקרובה למים, ולעיתים אף בתוך מים רדודים. אחת הבעיות של צמח הגדל בגדת מים הוא מיעוט בחמצן, אולם לַסּוּף יש התאמה לסביבת חייו הבאה לידי ביטוי בשורשים: בתוך הקרקע מתפתח קנה שורש זוחל, המכיל חללים רבים, המהווים מאגרי אויר. לאורך קנה השורש מִפְרָקִים, מהם יוצאים כלפי מעלה עלים וכלפי מטה שורשים. צורת הִתְרַבּוּת זו שאינה מינית, מכונה בשפה הבוטנית – רביה וֶגֶטָטִיבִית (צמחית). גוש הצמחים שנוצר דומה זה לזה ומהווה העתק גנטי.
הַסּוּף איננו מצמיח גבעולים, אלא עלים רבים, היוצאים ישירות מקנה השורש כלפי מעלה. עלים אלה ארוכים (כ-2 מ'), זקופים, צרים ודמויי סרגל. יכולתם הייחודית להזדקף, על אף אורכם יוצא הדופן, נזקפת לזכות מחיצות מלאות אויר המצויות לאורך העלה, אלה מחזקות את המבנה ומהוות אף מאגר חמצן לצמח. בנוסף, יוצר העלה לאורכו פיתולים עדינים, המסייעים גם הם ליציבות.


נוף של סוף ליד 'בריכת שלמה' שבנאות קדומים. (צילום: אירית שרניקוף)
לקראת עונת הפריחה, בקיץ (יוני-אוקטובר), מתרומם מעלה גבעול גלילי ייחודי לתפרחת. זהו גבעול זקוף (בגובה 2 מ'), הבנוי מרקמה ספוגית ובראשו תפרחת גלילית, צפופה ומהודקת בצבע חום. הפריחה מורכבת מפרחים זכריים בראש הפריחה ומתחתם נקביים. הן הַאֲבָקָה והן תפוצת הזרעים, המצוידים בציצת שערות, נעשית בעזרת רוח. הַסּוּף חובב חום ועל כן עם בוא ימי החורף, נעצרת גדילתו ומראהו הופך דליל וכמוּש. ב'נאות קדומים' נוכל לפגוש בַּסּוּף מסביב ל'ברכת שלמה', לצד צמח מים אחר, המוכר בשם קָנֶה מָצוּי Phragmites australis. סמיכות בית הגידול שלהם יצרה את הטעות הידועה, לפיה מכונה כל אחד משני הצמחים 'קנה-סוף'.(1)

פריחה בסוף (למעלה, פרחים זכריים ולמטה נקביים) ב'בריכת שלמה' שבנאות קדומים.
(צילום: אירית שרניקוף)
הסוג סוּף שייך למשפחה קטנה בשם סוּפִיים (Typhaceae), הכוללת פרט לסוג סוּף, את הסוג Sparganium,שאינו גדל בר בארץ. משפחה זו קרובה למשפחות הקומליניים (Commelinacea), המוכרת לנו כמשפחה של 'היהודי הנודד' ולמשפחת הגמאיים (Cyperaceae).כל בני המשפחה גדלים בבתי גידול לחים. בסוג סוּף 16 מינים, הגדלים באזורים טרופיים וממוזגים. המין סוּף מָצוּי (Typha domingensis) הוא רחב תפוצה וגדל ברוב יבשות העולם. זהו המין הנפוץ ביותר בארץ ישראל, ובנוסף אליו גדלים בר בארץ שלושה מינים נוספים, נדירים יותר.
פתחנו בסיפור הצלתו של משה התינוק מן היאור, בבגרותו הנהיג משה את בני ישראל ביציאה מעבדות מצרים לחֵרות. אחת מהתחנות הראשונות ליציאה היתה חופי ים-סוּף, בהם גם התקיים מבחן למנהיגותו של משה: "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם" (שמות י"ד, י'). הסברים שונים נקשרו לשמו של ים-סוּף, אלם ברור כי לא מדובר בצמח – סוּף, שאינו גדל לשפת ים שמימיו מלוחים. חוקרים שונים מעלים השערות למיקום 'ים-סוף' המקראי. אילת השחר הראובני, אחותו של נגה הראובני, מייסד נאות קדומים, קושרת בין צורת העלים לבין החרב הארוכה והצרה, המוכרת לנו כְּסַיִּף, או בכינויה הארמי – סַיְּיפָא.(2)
חודש אלול חותם את מעגל השנה, ומוכר גם כ'חודש הסליחות'; חודש המזמֵן לכל אחד מאיתנו אפשרות לסכם את השנה ולהתכונן לקראת חדשה. סליחה וכוונה זו מקרבת אותנו, בין השאר, אל מנהג 'התשליך', שיבוא בתחילת השנה ואל מקורות המים המטהרים. הצמחים שבקרבתם, כמו הַסּוּף, מוסיפים לתפאורה סיפורי מורשת.
שיהא לנו חודש טוב וסלחן
"תְּנֵנִי לָלֶכֶת, תְּנֵנִי לָלֶכֶת,
לִכְרֹעַ עַל חוֹף הַסְּלִיחָה"
(מתוך: סליחות/ לאה גולדברג)
__________
(1) טעות זו מבוססת גם על פסוק מספר ישעיהו, המתאר את נפילת מצריים בעזרת תאור צמחיה הבולטים קמלים: "וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו י"ט, ו').
(2) הראובני א וח, "השמות הר סיני, הר חרב, הצמח סוף וים סוף", סיני ל"ב (תשי"ג), עמ' קס"ח-קע"ד.