שלחו מנות!

משלוח מנות שלחו בעבר בכל הימים הטובים, לא רק בפורים. הראשון לחודש השביעי הפך בתקופת חז"ל לא' בתשרי – ראש השנה. גם את הצלתם בי"ד באדר מידי המן, נהגו היהודים בערי הפרזות (עיר ללא חומה) לחגוג ב"שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט יט).

מאות האנשים שהצטופפו ברחוב המוביל אל שער המים, עמדו ובכו בכי תמרורים. רק לפני חמישה ימים גמרו לבנות את חומת העיר ירושלים שהרס נבוכדנצר מלך בבל, ניצחו את העוני, את הרעב ואת התנכלויות עמי הסביבה, אבל במקום לרקוד ברחובות, הם בוכים. על מגדל עץ שנבנה במיוחד לשם כך עמדו עזרא, נחמיה ועוזריהם הלויים והקריאו בפניהם את ספר התורה. והנה, היום הוא הראשון לחודש השביעי, יום חג, אבל במהלך שבעים שנות הגלות נשתכחה מהם התורה והם אינם יודעים איך לחגוג את החג.

"אל תבכו", מנחמים אותם עזרא ונחמיה, "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח, י).

משלוח מנות שלחו בעבר בכל הימים הטובים, לא רק בפורים. הראשון לחודש השביעי הפך בתקופת חז"ל לא' בתשרי – ראש השנה. גם את הצלתם בי"ד באדר מידי המן, נהגו היהודים בערי הפרזות (עיר ללא חומה) לחגוג ב"שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר ט יט).

בתמונה: עסיסיות טעימות

מה הכילו משלוחי המנות העתיקים?

המשנה קובעת כי משלוח מנות צריך להכיל לפחות שתי מנות. היא גם מפרטת את המזונות המומלצים: "משלחים בהמה חיה ועוף, בין חיים ובין שחוטים.  משלחים יינות, שמנים וסלתות וקטניות,  אבל לא תבואה, ורבי שמעון מתיר בתבואה" (משנה, ביצה א ט).

חכמי המשנה אסרו לשלוח חיטה ביום טוב, מחשש שהנשים תטחנה אותה לקמח, מלאכה שנאסרה ביום זה,  אבל רבי שמעון התיר. מדוע?  רבי שמעון אומר: "משלחים חיטים מפני שהן מאכל עססיות, פול מפני שהן מאכל לודיות" (תוספתא ביצה א, כג).  כלומר, לדעתו מותר לשלוח חיטה ביום טוב כדי להכין ממנה מאכל חגיגי, המתאים גם למשלוח מנות, שנקרא "עססיות" או קטניות – למאכל שנקרא לודיות. עססיות היה אם כך מאכל שהוכן מגרעיני חיטה שלמים.

במטבח התימני ישנו מאכל עשוי מגרעיני חיטה או קטניות שנקרא לסיס, אותו נוהגים להגיש בשבתות ובחגים. הקטניות מתבשלות כל הלילה בתנור ומוגשות כחטיף בימי שבת וחג. החיטה מבושלת בבישול קצר יותר. מכיוון שהמטבח התימני משמר הרבה מאכלים מארץ ישראל הקדומה, נוכל להניח כי  העססיות או הלודיות הן הלסיס התימני.

אבל, מילון הערוך שנכתב באיטליה במאה ה-11 מביא מתכון מעניין יותר.  "חיטים מבושלות, מעורבות בדבש, אגוזים וגרגירי רימון". המילון נכתב, אומנם, מאות שנים אחרי המשנה ואף באיטליה, אבל מאכל חגיגי שמורכב מגרגרי חיטה מבושלים, מומתקים בדבש בתוספת גזים וגרגרי רימון בעונה, או ממתקים אחרים שלא בעונה – קיים בארץ ישראל ובאזורנו עד היום. השומרונים קוראים לו קולבה, ערביי ישראל – סנוניה, יהודי חאלב – סליאה, בתורכיה ובבולגריה הוא נקרא אשורה. בכל העמים והעדות מכינים אותו כמשלוח מנות כאשר צומחת לתינוק השן הראשונה. בקרקוב שבפולין שמעתי שזה "מאכל חגיגי של היהודים".