מְעוֹפֶרֶת לְעָפְרִית

צמח חודש טֵבֵת - עָפְרִית אֵירוֹפִּית Plumbago europaea , ערבית: רסאסיה אורוביה رصاصية أوروبية

עָפְרִית אֵירוֹפִּית ממשפחת העופרתיים ( Plumbaginaceae ), היא עשבוני רב שנתי, המגיע לגובה של 1 מטר. היא פורחת בחודשי הקיץ ועד לראשית החורף (יוני- דצמבר). פרחיה תכולים ומסודרים בתפרחות בקצה הענפים, צבעם מזכיר את גוון העופרת (בלטינית -Plumbum), מתכת שצבעה אפרפר-כחלחל ומכאן נגזר שמה. עלי הגביע מאורכים, ומתאפיינכים בשערות בלוטיות דביקות. תפקידם החשוב בא לידי ביטוי בשלב הבשלת הפרי, כאשר עלי הגביע נותרים להגן על הפרי ומסייעים להפצתו על ידי הדבקה. מתוך הגביע בולטים חמישה עלי כותרת שאורכם כ-1.5 ס"מ. לאבקנים ולעמוד העלי אורכים שונים, שיטה מוכרת למניעת האבקה עצמית. תפוצתה של העָפְרִית ים-תיכונית, בבתי גידול שונים. כמו כן תופיע בגלי אבנים שסוקלו או מקומות שהופרעו בידי אדם. התאמתה לפריחה ממושכת בימי הקיץ מתבטאת בחילופי עלווה; בשלב הלבלוב מתפתחת שושנת עלים באורך של כ-10 ס"מ, הקמלים לקראת הקיץ, ובמקומם מתפתחים על הענפים עלים קטנים, בעלי שטח פנים המצמצם האידוי. בארץ מופיע רק מין בר אחד מסוג עופרית, המונה 12 מינים. בנוסף, קיים בארץ מין מתורבת בגינות נוי, בשם עָפְרִית הַכֵּף ( Plumbago auriculata ), שמוצאו מדרום אפריקה. סגולתו לפרוח בעונה דלת פריחה, מעלה את חשיבות הצמח לנוי. כמו כן משמשת העפרית כצמח מרפא, כאשר מִרְתָּח של עלי עפרית יעיל לטיפול בבעיות עור.

תופעה מיוחדת בעופרית אירופית, היא הפרשת גיר (CaCO3) מבלוטות הנמצאות על גבי איברי הצמח השונים. בארץ ידועים כ-35 מיני צמחים המפרישים מלחים, רובם ככולם צמחי מְלֵחוֹת, המפרישים עודפי מלח (NaCl) כמנגנון לאיזון משק המלחים בצמח המצוי בבית גידול רווי מלח. אחת ההשערות לתכונה זו אצל העופרית, מובילה למוצאה הסיסטמטי ממשפחת העפריתיים, משפחה מרובת מינים בחופי ימים, מדבריות ומלחות. ביניהם מינים בעלי מנגנון להפרשת מלח, בדומה לסוג עַדְעָד ( Limonium ), שמיניו גדלים בחופי ים, ביצות ומדבריות. בעפרית 'שרד' מנגנון זה, כאשר בעפרית אירופית, הוא משמש להפרשת גיר, מינרל הנפוץ בבית גידולה.

בחודש טבת, שאנו עומדים בפתחו, תאריכים חשובים בתולדות ישראל; ראשיתו בימי חנוכה המסתיימים ב-ב' לחודש; בי' בטבת החל המצור של נבוכדנצאר מלך בבל על ירושלים (שנת 588 לפנה"ס), ולכן הפך יום זה ליום צום ואבל: " בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶש בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל… עַל יְרוּשָׁלַם… וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר " (מלכים ב כ"ה א). צום המוכר במקרא בשם "הצום העשירי".(1) במשך השנים נקבע יום זה כ'יום הקדיש הכללי', לזכר נספים שלא נודע תאריך מותם, כגון נספי השואה. י' בטבת הוא גם יום הולדתו של ח.נ ביאליק בשנת תרל"ג (1873). בין שיריו הרבים אנו שרים את השיר: 'לכבוד חנוכה':

אָבִי נָתַן, נָתַן סְבִיבוֹן,
סְבִיבוֹן מֵעוֹפֶרֶת יְצוּקָה .
יוֹדְעִים אַתֶּם לִכְבוֹד מַה?
לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!

אולם, השיר המוכר בגרסתו העכשוית, שונה מגרסת המקור, בה ביקש ביאליק לכנות את הסביבון "כִּרְכָּר" (מלכרכר ולפזז) וכך כתב:

מוֹרִי הֵבִיא כִּרְכָּר לִי
בֶּן-עוֹפֶרֶת יְצוּקָה –
יוֹדְעִים אַתֶּם לִכְבוֹד מִי?
לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!

בתוך תרומתו העצומה של המשורר הלאומי לתרבות ישראל, לא נפקדת תרומתו גם בחידוש השפה העברית,(2) שהפכה סמל לחיים המתחדשים במולדת העתיקה. חנה ואפרים הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים, היו מבני דורו של ח. נ. ביאליק ומידידיו. גם הם הקדישו את חייהם לשיקום עם ישראל בארצו לאחר דורות של גלות. הם בקשו ליצור קשר אמיתי אל המולדת באמצעות הכרות קרובה אל צומח הארץ, ובתוך כך פעלו לחידוש השפה העברית בתחום שמות הצמחים ומונחים הקשורים בבוטניקה. מטרתם היתה לזהות את שלל הצמחים המוזכרים במקורות היהודיים, ואף להעניק שמות ראויים לצמחים שאינם במקורות.

הראובנים ניסו להתאים שם עברי, ובמקרים אחרים התבססו על שמות ערביים או לטיניים.(3) בחוברת בשם: "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או נתבררו", שפרסם הראובני (אז בשמו המקורי רובינוביץ) בשנת תרע"ז – 1917 נמצאת גם הָעָפְרִית, אחד מחידושיו לשמות צמחים. את שמה של הָעָפְרִית, גזר הראובני משמה הלטיני Plumbago, שכנקבע, כאמור, בשל צבעם התכול של הפרחים המזכירים עופרת. העופרת מוזכרת בתנ"ך, למשל ברשימת מתכות בְּכוּר היתוך, כמשל לקדוש ברוך הוא המקבץ את העם בירושלים: "לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלִָם קְבֻצַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל תּוֹךְ כּוּר… וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ " (יחזקאל כ"ב י"ט- כ"ב), או בשירת הים: "צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (שמות ט"ו י)

אישור לקביעתו של הראובני התקבל בשנת תרפ"ח (1928), כש'ועד הלשון' פרסם ב"לשוננו – רבעון לשכלול הלשון העברית" את 'ילקוט הצמחים' הראשון, ובו שמות צמחים שוועד הלשון אישר, וביניהם שמה של העפרית.

גלגולי שמות מאירים לא פעם פרקים חשובים בתולדת העם, ומעניקים לנו מסר עוצמתי של תרבות ושורשים. אלה מחזקים את הכוחות שאנו משקיעים בביסוס ופיתוח הארץ בפועלנו היום-יומי. נסיים במילים מתוך אחד ממכתביו האוהדים של ח.נ.ביאליק להראובנים, לאחר ביקור במזיאון הצמחים שלהם באוניברסיטה העברית:

כב' הד"ר הראובני ורעיתו
בירושלים
אדוני היקרים,

בקורי באוסף הצמחים, יציר כפיכם, בבית האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לי עונג רב. אינני מומחה לדבר, אבל ליבי אומר לי כי הדרך אשר בחרתם, דרך האמת היא. אתם באים אל צמחינו לא כנכרים וכזרים, אלא כקרובים וכידידים ישנים, שנפרדו מאהובי ליבם, וחזרו אליהם לאחר זמן רב מלאים אהבה וגעגועים שבעתים מבראשונה…
והעם המוקיר את פעולותיכם ומברך בהצלחה

ח. נ. ביאליק
א' מנחם אב תרצ"ב תל אביב

שנשכיל לשמור על השורשים במעשינו, מהם נוכל לחדש המשך נכון ויציב
חודש טוב ומיטיב!

__________
(1) "… צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה… לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה ח' י"ח).

(2) בין המילים שחידש ביאליק: גחלילית, פקח, מצלמה, ייבוא וייצוא, תגובה, קדחתני ועוד.

(3) השמות הלטיניים נתנו בעיקר על ידי קארל לינאוס, חוקר שוודי במאה ה-18, שהיה הראשון למיין את עולם הצמחים לסדרות, משפחות סוגים ומינים.