הרהורים לשנה חדשה

שלהי קיץ מושלים בכל, מתהדרים ביובש, חום, אדמה סדוקה, רוב של צמחים קמלים ושלל קוצים. בתוך גוויעה הולכת ומתעצמת, מתחלפים להם דפי השנה, ומביאים אותנו אל א' בתשרי, תאריך שאינו קשור בחילופי עונות, אלא במורשת מסופרת גם כתובה; ביום זה ממליכים מחדש כל באי עולם את מלך מלכי המלכים עליהם, ומאשרים בכך את אחדותו וייחודיותו. לפי המסורת ביום זה ברא ה' את האדם, כשלב מסכם לבריאת העולם, וכראוי לקבלת מלך בשמחה ובתרועת חצוצרות כונה יום זה: 'יום תרועה': " בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם... זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ " (ויקרא כ"ג, כ"ד).(1)

ארץ ושמיים, חומר ורוח, נראה כי כולם זקוקים להתחלה חדשה; אך יש בה, בכל התחלה מן ההתלבטות; מהי בעצם הדרך הטובה להלך בה? הנביא ירמיהו בקש: "עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב וּלְכוּ בָהּ וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם " (ירמיהו ו', ט"ז); חז"ל תהו בשאלה זו והביעו שלל עצות: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה ; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר חָבֵר טוֹב ; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שָׁכֵן טוֹב ; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד ; רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֵב טוֹב " (משנה אבות ב', ט').

"אחת תחילתה קוצים וסופה מישור ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים…." (צילום: נגה הראובני, נאות קדומים)

מדרש תנחומא 'יורד אל השטח', ומשלב את הטבע בסוגיה מורכבת זו. הוא מזכיר כי בני ישראל קבלו כבר במדבר עצה לדרך טובה ממשה, שחדד בפניהם את אפשרות הבחירה; יש דרך טובה המביאה ברכה, ואחרת המוליכה אֱלֵי קללה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א, כ"ו).(2) תנחומא 'צייר' את הדילמה הזו במדרש אודות זקן (חכם ומנוסה), היושב בצומת של שתי דרכים; האחת מתחילה בקוצים וממשיכה כמישור, והשנייה מתחילה במישור והמשכה קוצים: "משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור וסופה קוצים. והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים, ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם שומע לו, והיה מהלך בה, ומתייגע קמעא, הלך בשלום ובא בשלום . אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכים ונכשלין בסוף" (תנחומא שי"ח, ע"ב). שתי מסקנות מעמיד לפנינו המדרש; ראשית, אין דרך ללא קוצים! ושנית – אפשר גם אפשר להם!

כעולם שלם של סמלים ותובנות מעלים בפנינו הקוצים. המעטרים את הנוף בעונה זו. הם מצויים לרוב במקורות בכינויים שונים, הוכחה למקום המרכזי שתפשו בחיי אבותינו. בד' בחשוון תשע"ה, נציין את יום הזיכרון השביעי לכבודו של נגה הראובני, מייסד נאות קדומים, ונקדיש את היום לקוצי הארץ באומנות, בשירה, בטבע, בפולקלור ובמשל.

ובפרוש עלינו שנה חדשה נברך – דֶּרֶךְ צְלֵחָה!

__________

(1) מקורו של הרעיון הוא בתלמוד: "אמר הקב"ה… אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות… ובמה? בשופר" (בבלי ראש השנה ט"ז, ע"א).

(2) רעיון דומה מצוי בפרק ל: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ " (דברים ל', א').