כַּפָּרָה עליך...

צמח חודש אֱלוּל - כופר לבן Lawsonia alba משפחת הכפריים Lythraceae ערבית: חֶינָה حناء

סתיו יהודי בארץ אבותי שולח בי
רמזי אלול.

כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים.

אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים. (מתוך: סתיו יהודי/ אברהם חלפי)

חודש אלול מביא עמו משב רוח עתיק של חשבון-נפש, חזרה בתשובה ורצון לכפרה,
זהו חודש הסליחות. בגנים נטועים מצוי כעת במלא פריחתו אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר, צמח
מוכר כבר משחר ההיסטוריה ובתנ"ך:"אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א י"ד);
הרעיה ב'שיר השירים' מחמיאה לאהוב ליבה כשהיא משווה אותו לצמח חשוב,
ריחני וראוי כמו הַכֹּפֶר, אשר מקום גידולו העיקרי בארץ היה בערוגות עין-גדי המשופעת
במים ובחום. הכופר הוא שיח ממשפחת הַכָּפְרִיִים (כ' בקמץ קטן ) מרובה גזעים, המתנשא לגובה
של 3-5 מטר. הוא נפוץ באזורים טרופיים וסוב-טרופיים בעיקר באפריקה. העלים
שלו נגדיים וקטנים ונושרים בטמפרטורות נמוכות. הפרחים מסודרים בתפרחות
בצורת מכבד עשיר בפרחים לבנים שגודלם כ-1/2 ס"מ, ריחם מתקתק ומורגש בסביבה.
בהמשך, מתקבל אשכול של פירות עגלגלים (הלקטים) בקוטר של כ-2 ס"מ, מופע שהעניק
לצמח את שמו – אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר. צבעם של הפירות מאדים והופך חום עם ההבשלה.

אשכול הכופר בגן שיר השירים בנאות קדומים

המוצר החשוב המתקבל מריסוק וכתישת עלי הצמח היבשים הוא הָ'חֶינָה', סממן
צבע המשמש הן לצורכי רפואה והן לטקסים מסורתיים; בתחום הרפואה משמשים
חומרים המצויים בעלים ובחלקי הצמח האחרים כחומר מחטא – נוגד חיידקים ופטריות,
משכך כאבים, כמסייע בטיפול במחלות עור, בבעיות נשימה וכאבי ראש.
שימוש נפוץ נוסף בו הוא לחיזוק השיער. בטקסים, נוהגים להכין מאבקת עלי
הכופר (בעיקר) משחה כהה, אותה מושחים על כפות הידיים והרגליים ואף על
אברים אחרים בגוף, או מציירים בעזרתם דוגמאות מופלאות

קישוט כפות ידיים בחינה – צילום: ניסים קריספיל http://www.moroccanhouse.co.il/

השימוש במשחת החינה מלווה, למעשה, אירועים מרכזיים במעגל חיי האדם;
ארוסין, חתונה, הריון, לידה, ברית ואף בטקס לציון סיום הרמדאן או החאג' –
במסורת האיסלם וכן בטקסים לגירוש שדים ורוחות. השימוש בו הוא לרוב בידי נשים.
היותו של הכופר חומר מחטא ומרפא, הפך אותו באופן סמלי לחומר מגן, ומכאן
השימוש בו באירועים משמעותיים בחיים; לדוגמא, טקס האירוסין מצוי בפתח של
תקופה ייחודית; אמנם הזוג הבטיח עצמו איש לזוגתו, אולם טקס החתונה טרם
נערך ולכן עניין הזוגיות טרם נחתם. תקופת ביניים זו מהווה זמן של חרדות, שמא
יתרחש שיבוש בתוכנית המקורית. לכן מריחת כפות הידיים בָּחֶינָה משמשת באופן
סמלי 'כיסוי' למעשים שנעשו עד היום הזה והגנה לימים שיבואו. את פעולת הכיסוי
ניתן להשוות אל ה'כפרה', או אל ה'כפורת' או ה'פרוכת' המכסים את ארון הקודש:
"וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה" (שמות כ"ה כ"א) וגם לנֹחַ שכָּפַר את התיבה כדי
לאטום אותה מחדירת מים, אלא שבסיפור התיבה התכוונו לשימוש בחומר אוטם,
כגון זפת: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי … וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו י"ד),
מסביר רש"י: כֹּפֶר – זפת בלשון ארמי. מכאן, נקבע כי עניינו של השורש כ.פ.ר הינו
כיסוי, ממש כפי שתשלום כופר הוא כיסוי בכסף לנפשו של אדם שנחטף.
השימוש בָּחֶינָה כחומר צבע לכיסוי הידיים או השיער, היה מוכר ונפוץ עד כי לא
נחשב בהלכה כחומר חוצץ (מפריד) לענייני טבילה במקווה:
"צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן אינו חוצץ" (יורה דעה קצ"ח י"ז)

פריחה של אשכול הכופר

פרי בשל של צמח הכופר

הַכֹּפֶר מוזכר במשנה ברשימה אחת עם צמחי בושם לענייני שנת שמיטה:
"הורד והכפר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית"(משנה, שביעית ז ו),
נראה כי זו הסיבה כי הרעיה ב'שיר השירים' מנסה למשוך את דודהּ-אהובה לבילוי
בקרבת הצמח הריחני: "לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים" (שיר השירים ז י"ב) והדוד
מתאר ריחה של אהובתו במילים: "… פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים" (שיר השירים ד י"ג),
ורש"י מסביר: כְּפָרִים – מיני בשמים. נראה כי היא צורת הרבים של הַכֹּפֶר.
לתשובה ולסליחה מקום חשוב במשך כל ימי השנה, אולם בחודש אלול מקומם
מובטח! מקובל כי בחודש זה מתעוררים הרחמים; בראש חודש אלול עלה משה
בפעם השנייה לקבל את לוחות הברית, לאחר ששבר את הלוחות הראשונים
משגילה את מעשה העגל. בתום ארבעים יום (המסתיימים בי' בתשרי – יום הכיפורים)
ירד משה עם לוחות חדשים וחטאם של בני ישראל נִתְכַּפֵּר.
איזו גְּדוּלָה יש בהזדמנות שנייה, זו המאפשרת סליחה והתחלה חדשה! אשכול הכופר
בפריחתו הלבנה, בסגולותיו הרפואיות ובסמליות הכפרה מבטא זאת במלוא ייחודו,
ומי ייתן ונזכה להשפעתו ולוּ רק באופן סמלי.

חודש של סליחות ושל טוּב