חגי תשרי

סתיו יהודי
מילים: אברהם חלפי, לחן: יוני רכטר, ביצוע: אריק איינשטיין

סתיו יהודי בארץ אבותי
שולח בי
רמזי אלול.

כבר משתגעות בי קצת
הציפורים הקטנטנות שורקות העצב
של יום הכיפורים.

אז יתקע בשופרות לפתוח שערי שמיים.
ופנים יהודיות מן הגולה
באפרפר נוגה
ירחפו לפני כסא אדון עולם.

ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה
בעומק עיניהן.

"סתיו יהודי בארץ אבות" הוא תחילתה של השנה היהודית. בתרבות ובשירה מסמל הסתיו נוגות עדינה ועצב רומנטי, מאחר שזו התקופה שבהּ מתחיל מזג האוויר להתקדר ולהתקרר, אך ללא הסערות העזות של החורף ולבלוב הצמחייה של אמצע החורף והאביב.

גם בטבע זוהי תקופת מעבר מורגשת ע"י נדידת הציפורים ואדמה יבשה ומבוקעת, וכשנראה שקץ העולם הגיע והחום הכבד שוזר גליו בלחות מעיקה, מופיעים בשדות הבור רמזי אלול בדמות עמודי התפרחת של החצב המרהיב בשפע פרחיו הלבנים ומבשר על התחלה חדשה, התחדשות וטוהר. ובלב מי מבנינו לא פועמת התקווה שהשנה החדשה, זו שמתדפקת עכשיו על דלתנו, תביא עמה בשורה חדשה וטובה.

יום כיפור החל בחודש תשרי, מזכיר לנו בשמו צמח שמפרחיו הכינו בושם ונקרא אשכול הכופר: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי" (שיר השירים א', י"ד). זהו שיח שמוצאו באזורים הטרופיים ובארץ גדל בבקעת הירדן, עין גדי ויריחו המשופעים במים. שפע פריחה לבנה מעטר את הפרח באביב ולאחר ההפריה נוצרים הפירות בצורת אשכולות המבשילים בסוף הקיץ – ממש בתקופה זו (חודש תשרי). דייסת עלים כתושים יוצרת חומר רפואי בעל סגולות של חיטוי ומרפא.

אפריים הראובני כותב על צמח זה: "בני עדותינו המזרחיות שמים את אשכולות הַכֹּפֶר בבגדים לבושמם לשבת… מלפנים היו רגילים לבשם באשכולות הכפר גם את הגוף… בכפרים בכל הארץ ישתמשו (הערבים) לא רק לצבע כי אם גם לרפואה, לריפוי הפצעים והסדקים שביד ופצעי אצבעות הרגליים מזיעה ויש גם לאבעבועות חורף" (א. הראובני, מדברי הצמחים בשבטי הערבים ובבני עדותינו המזרחיות, מזרח מערב).

לעומת השם המדעי, מוכר הצמח לרבים בשמו העממי "חִינָה". כן זוהי אותה אבקת צבע חומה או אדומה המופקת מעלי הצמח. מלבד ההיבטים הבריאותיים לעור ולשיער, משמש חומר הצבע הנדון בתרבויות המזרח הקרוב, גם לסגולות של סילוק מרעין בישין ומזימות שטניות ("עין הרע") בחיי בני האדם, ולכן למשל נהוג בקרב בני עדות אלו, לקיים טקס חינה לקראת נישואין, שבו מכסים את כפות ידי הזוג (שהן סמל לעשיה) בצבע החינה, וע"י כך מתכפרים להם כל עוונותיהם מלפני נישואיהם ולאחר החתונה הידיים פנויות לעשייה חדשה.

וכיצד כל זה קשור לענייננו? השם "אשכול הכופר" מלמד על שורש המילה כ.פ.ר שפירושו ציפוי, כיסוי, כפי שנזכר בסיפור תיבת נוח בה ציפה נוח את התיבה לבל יחדרו לתוכה מי המבול: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ…" השורש משמש גם את המילים כפרה ויום כיפור שפירושן מחילה על עוון (כל הפירושים לקוחים ממילון בן יהודה). וכך מופיע במדרש: "אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר, מהו אֶשְׁכֹּל? איש שהכל בו מקרא משנה תלמוד תוספתות ואגדות, הַכֹּפֶר: שמכפר עונותיהם של ישראל…" (שיר השירים רבה).

לפי הסבר פולקלוריסטי זה ניתן לראות את שיח הַכֹּפֶר על פרחיו הלבנים ומשמעות שמו, כסמל המצוי בטבע הארץ למחילה וכפרה.

גמר חתימה טובה
אביבית