בזכותו של שילוב

א' וב' בפתחו של חודש תשרי מציינים את 'ראש השנה'. מאידך, אנו מודעים לספירה אחרת שראשיתה חודש ניסן: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב). ספירה הבאה לחזק את זכרון יציאת מצריים: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות י"ג ג).

פריחת החצב המאפיינת את ימי תשרי

פריחת הניצנים (נוריות) המאפיינת את ימי ניסן

מבולבלים?? אכן יש לנו שני ראשי שנה מוכרים, האחד בתשרי והשני בניסן. המשְׁנָה, מַקְשָה עוד ומלמדת על ארבעה ראשי שנים:(1) שציונם נחוץ לצורך הפרשת מַעֲשֵֹר בהמה וּמַעֲשֵֹר פירות וירקות. ראשי שנים אלו מבטאים את חיי היום-יום, ומספרים על המחזור השנתי של ענפי פרנסה בחקלאות או בגידול בהמות.

א' בתשרי, בא לחזק ולבסס את האמונה בקב"ה; ביום זה ממליכים מחדש כל באי עולם את ה' עליהם, ובכך מאשרים את אחדותו וייחודיותו של ה', אשר לפי המסורת ביום זה ברא את האדם במכלול הבריאה. לכן מכונה יום זה – 'יום תרועה', כראוי לקבלת מלך בשמחה ובתרועת חצוצרות: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם… זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד).(2)

עד כאן, הבדלנו שלושה תחומים בתאריכים שונים: זיכרון היסטורי בתולדות העם בניסן, חיי יום-יום ופרנסה ב'ארבעה ראשי שנים' לאורך השנה, ואישור מחודש למלכות ה' בתשרי. אולם, כפי שאנו יודעים רק על הכתב ניתן להבדיל בין השלושה; מציאות החיים היום יומית, משלבת מלאכה ופרנסה עם אמונה ועם זיכרון היסטורי. שלושת תחומים אלה יוצרים בצוותא מסכת בריאה, הבנויה חומר ורוח, שילוב המייחד את מורשת עם ישראל. ביסוס לכך ניתן להבין מתפילת ראש השנה, בה נאמר: "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום הזכרון הזה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים", ואף ניתן ללמוד מ'לוח גזר',(3) ממצא ארכיאולוגי המשקף את חיי היום יום, הנפתח בחודשי האסיף – 'ירחו אספ', שהם כידוע תשרי וחשוון-חודשים מהותיים בשגרה חקלאית.

בימים אלה של ויכוח עם אחינו, הטוענים בחשיבות הבלעדית של לימוד כתבי הקודש, ראוי שנדבר בזכותו של שילוב. אפרים וחנה הראובני, הוריו של נגה, מייסד 'נאות קדומים', בססו גישה כזו בתחילת המאה שעברה, ובקשו לחזק את חשיבות הבנת הכתובים על רקע נופי הארץ, המתאפשרת עם שיבת העם לארצו: "כשחלקיו השונים של העם יראו שתורתם ותלמודם אינם אך בדפים ישנים כרוכי ספרים עבים, ואינם אך עניין לכלואי חדרים, כשיראו שתורתם צומחת ובפורחת בגן… בתחיית יחס תופשי התורה לטבע קשור בהרבה גורל ספרותנו העתיקה, הבנתה ותקומתה". (4)

שנשכיל בשנה הנפרשת עלינו לשלב בין חומר לרוח ונצליח – שנה טובה!

__________
(1) אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם .בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" (משנה ראש השנה א א).

(2) מקורו של הרעיון הוא בתלמוד:"אמר הקב"ה… אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות… ובמה? בשופר" (בבלי, ראש השנה ט"ז ע"א).

(3) לוח גזר – לוח מאבן גיר שנמצא ב1908 בתל-גזר, ועליו חקוקות 9 שורות של לוח שנה חקלאי, המפרטות פעולות חקלאיות לאורך חודשי השנה.

(4) הראובני א וח, "גן הנביאים וחכמי התלמוד", התורן י"א (תרפ"ה). עמ' 75-74.