חריש ו"חרשנות"

הקיץ מתקרב לקיצו, החופש הגדול הסתיים לו ואתם ילדים ודאי כבר לא הולכים בטל, כבר לא בוהים בטלוויזיה או במחשב בלי תכלית מסוימת, הנה התחילה שנת הלימודים, הבטלה הסתיימה ואתם חזרתם לתלם.

התלם או התלמים הם בעצם התחלה חקלאית, הכנת הקרקע והאדמה לקראת השנה החדשה, ואין תלמים ללא חריש.

חריש היא הפעולה החקלאית הראשונה שבה עוסק החקלאי לפני שהוא זורע את אדמתו ומצפה לגשמי הברכה. כשהמחרשה חורצת את האדמה היבשה, מתרוממות שתי תלוליות אדמה מצידי החריץ. בין התלוליות נוצר התלם.

החריש, קובע במידה רבה את טיב הזריעה ולאחר מכן את הצלחת הגידולים.
אני נזכר איך בתחילת כל שנת לימודים, אימי אמרה לי "השנה לא יזיק לך לחרוש קצת". זאת אומרת להשקיע בלימודים ואולי בסוף השנה יהיה פרי לעמלי כשהכוונה לציונים טובים ולהרגשת סיפוק גדולה.
אכן, הכינוי לתלמיד שמשקיע ולומד מעבר לממוצע הוא "חרשן". אין זה כינוי שלילי, להפך, חרשן אינו חייב להיות "חנון" או לא מקובל, החרשן הוא מי שאוהב להשקיע ולעמול בכדי שבעשר אצבעותיו יזכה לתוצאות טובות וליבול משובח.

שני פתגמים נהדרים הלקוחים מהתנ"ך מסבירים ומשלבים בצורה מקסימה את חשיבות ההשקעה של החקלאי הקדום. הראשון ב"זֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"(בראשית פרק ג', י"ט), מספר לנו שצריך להזיע בכדי להתפרנס או במקרה שלכם תלמידים, צריך להשקיע כדי להגיע לתוצאות טובות. הפתגם השני "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים פרק קכ"ו, ה'), מסביר לנו שיכולים להיות קשיים בדרך אל המטרה ואל ההישגים ואולי גם דמעה אחת ושתיים אבל בסופו של דבר המאמץ הרב משתלם ולמי שמשקיע – מגיע.

לסיום, האדם החורש מזיע ממצחו, אותה טיפת זיעה מגיעה אל אפו וממשיכה כמו דמעה אל התלם שחרש. זאת בעצם טיפת המים הראשונה שהרגבים והאדמה קולטים, עוד הרבה לפני הגשם הראשון.

שנת לימודים מוצלחת, מושקעת, מהנה ובעיקר שנה טובה ופורייה.