איך זה ששלמון אחד מעז?

צמח חודש תָּמוּז - שַׁלְמוֹן יָפוֹאִי Cephalaria joppensis, משפחת השלמונאים Dipsacaceae ערבית: פַקוּ فقو

איך זה ששלמון אחד מעז? איך הוא מעז(1)?

דווקא לאחר החמסינים והיובש שהביאו עלינו ימי המעבר שבין האביב לקיץ, נמצא את אלה הבוטחים בכוחם לעלות ולפרוח בפרישֹה בולטת, שאינה מאפשרת שלא להשגיח בנוכחותם! בין ה'מעיזים', נמצא את הַשַּׁלְמוֹן הַיָּפוֹאִי ,Cephalaria joppensi צמח שזוהה לראשונה ביפו ונראה כי מכאן שם המין.

השלמון הוא עשב חד-שנתי מסתעף, בעל גבעול דק ורותמי, העולה לגובה יוצא דופן של 3 מטר. בקצות ענפיו מופיעות תפרחות, שהן למעשה 'קיבוץ' של פרחים קטנים שהתקבצותם יחד יוצרת קרקפת כדורית בקוטר של כ-1 ס"מ. שמו הלטיני של השלמון – Cephalaria מעיד על 'ראש' ויתכן ונקבע בשל דמיון הקרקפת לראש. הקרקפת מאפשרת לפרחים לבלוט, ובכך למשוך מאביקים. הפרחים לבנים, אולם המאבקים, נושאי האבקנים, בולטים בגובהם ובעלי גוון סגול, המקנה לתפרחת כולה גוון כחלחל-סגול. השלמון פורח במשך כל הקיץ (מאי – ספטמבר).צֶבר הפירות הנוצר מן התפרחת, מכיל בכל פרי זרע אחד בלבד.

מראה כללי של שלמון, צולם בידי אירית שרניקוף

נביטת הזרע בחורף מצמיחה 'שושנת עלים' מנוצים ורק באביב המאוחר עולה גבעול לגובה מלֻווה בעלים נגדיים בפרקי מרחק, כאשר גודלם הולך וקטן. בראשו, מתפצל הגבעול פעמים אחדות למספר ענפי תפרחת ארוכים ודקים, שכל אחד מהם נושא קרקפת פרחים. בקרבת הפרחים אין נראים עלים.

מראה פרח מקרוב צילום: אירית שרניקוף

השלמון, הוא צמח ים-תיכוני, שבית גידולו מגוון וכולל כמעט את כל אזורי הארץ. הוא מצוי בבתה, בצדי דרכים ובאדמות מופרעות על ידי האדם. בארץ גדלים 4 מינים, כשהשלמון היפואי נפוץ מכולם. בשדות חיטה, המעובדים ביד אדם ידוע מין חשוב נוסף, השלמון הסורי Cephalaria syriaca שגוון פרחים תכול יותר. מין זה, שקצב צמיחתו תואם את צמיחת החיטה, מבשיל את זרעיו בעת ובעונה אחת עם זרעי החיטה, ומהווה את אחד 'המזהמים' של החיטה בהיות זרעיו מרים ורעילים. צמיחתו מקבילה לצמח 'מזהם' נוסף והוא הזון המשכר , Loliumum temulentum ממשפחת הדגניים שגם זרעיו רעילים. חז"ל מדווחים על 'הזונין', המשבשים את יבול החיטה: "החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה… דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום. מעתה יהו כלאים עם החטים? אמר רבי יונה מין חטין הם אלא שהפירות מזנין" (ירושלמי, כלאיים א ע"א). אפרים וחנה הראובני, הוריו של נגה, מייסד נאות קדומים, גילו במחקריהם ובסיוריהם הרבים בארץ כי בקרב ערביי הארץ, שני מינים אלה (הזון המשכר והשלמון הסורי) מכונים 'זוּאָן' (זון), ונחשבים רעילים ומזיקים(2).

בשנים האחרונות תופש השלמון היפואי מקום כצמח מספוא; מאחר והמספוא בו מאביסים פרות וצאן עשוי בארץ בעיקר מחיטה, התעוררה בעיה של כמות מתאימה, בעיקר לאחר שנות בצורת. אי הספקת מזון איכותי בכמות מספקת משפיעה על תנובת החלב בעיקר בקיץ. לכן בחיפוש אחר מספוא איכותי ניסו החוקרים ד"ר אורי קושניר וד"ר מירון יהושע ממכון וולקני, בשנת 2010, לאקלם את השלמון היפואי כצמח מספוא. בהיות השלמון צמח מקומי, הוא אינו דורש טיפול רב ואף עמיד כנגד מזיקים. הניסוי עלה יפה והוכיח בבדיקות כי ניתן להשתמש בו כתחליף למספוא מחיטה. את השלמון מערבבים בבליל המוגש אף לטלאים. הוא נעכל טוב ומביא בהמשך לתנובות חלב מספקות(3).

הקיץ הארץ-ישראלי המתאפיין בנוף כמוש בעל גוון צהוב, מקבל חיזוק מידי מעטים וחסונים, כדוגמת השלמון, אשר בוחרים 'להתעמת' עם הקושי ולהבטיח לעצמם את המשך קיומם, בעונה בה התחרות בין הצמחים על מאביקים קטנה. נוכחותו הבולטת של השלמון מביאה עמה חִיּוּת גם ליצורים אחרים, כדוגמת החרקים, המחפשים בעונה קשה זו מקורות מחייה. השלמון, הפורח בעונה דלת פריחה, תופש מקום חשוב כצמח צוף ומקור מזון למאביקים שונים.

לא ברור מקורו של השם 'שלמון' אולם אין ספק כי בולט בשמו עיקרון השלמות, ואכן לאחר הכרות קרובה עמו, אין ספק כי תרומתו ומקומו מקנים חיזוק לשלמות ולרצף הקיום של מערכת החיים בארץ, בעיקר בעונה הקשה.

חודש טוב ונעים!

__________
(1) לפי שירו של נתן זך, "איך זה שכוכב אחד לבד מעז"

(2) הראובני א וח, "הזונין למיניהם", תרביץ ב (שנה י') (תרצ"ט), עמ' 190-172.

(3) http://www.halavi.org.il/info/research/2/870-1603-13.pdf