עירית גדולה (יבלית)

עירית גדולה (יבלית)

עירית גדולה היא גאופיט, (צמח רב שנתי בעל שורש אוגר מזון), מין בסוג עירית, ממשפחת העירתיים.

פורח בין החודשים ינואר-אפריל (שבט-ניסן).

עלי העירית ארוכים – עד כ-50 ס"מ, ורוחבם כ-2 ס"מ. לעלים חתך בצורת V, יוצרים מרזב העוזר לפרח לאגור מים. מי הגשמים והטל מטפטפים אל מרכז העלה, משם למרכז הצמח, ונספגים בקרקע בסביבת השורשים.

העלים מציצים בתחילת החורף; בתחילת האביב, מפברואר עד מאי, מתפתח עמוד התפרחת ארוך ומסתעף, גובהו עולה לעתים על מטר אחד. בראשי הסעיפים מתפתחים הפרחים. הפרח נפתח בערב, האבקנים נפתחים בשתי קבוצות – אחת בבוקר, ואחת במהלך היום. לקראת הערב הפרח נובל ובמכבד נפתח פרח נוסף.

עלי עירית גדולה אינם נאכלים כמעט על-ידי צאן ובקר, בזכות שילוב בין חומרי-רעל יחד עם מחטים מיקרוסקופיות חדות שבתאיהם. אך פשפש אחד, רכנף העירית, התמחה באכילת העלים הרעילים.

לעירית ציצת-שורשים מעובים הדומים לאצבעות. אלה מתרוקנים בראשית עונת הגידול, כשחומרי התשמורת שבהם משמשים ליצירת העלים החדשים ומתמלאים במהלכה. בראשית החורף, בעוד השורשים דקים ולבנים, אפשר לאכול אותם ואכן היוו מזון לעניי העם בעת העתיקה, בעיקר ביוון. בהמשך החורף הם תופחים, מתקשים, וגונם הולך ונוטה לכתום–חום. השורש המעובה יכול להתקיים שנים אחדות, אחר הוא מתרוקן ונרקב, ואחרים מתפתחים במקומו.

השם עירית מופיע בכתבי חז"ל (תוספתא שביעית), אך שם הוא מתייחס כנראה לצמח אחר. אפרים הראובני כתב מאמר ארוך, בו קבע כי אבותינו קראו לו בשם יבלית, משום שהיא נזכרת במקורות כמקור לדבק, ששימש כחומר לאיטום כדי-יין: יבלית שטופלין בה את הפיטסין" (כלים ג', ו')יש המכינים משורשי העירית דבק עד היום, במיוחד לסוליות-נעליים.

ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל משמשים שורשי הצמח להסרת יבלות (מכאן יבלית?), וכן לטיפול בצהבת, בפטריות ובסדקים בעור כף הרגל. מרתח משורשי עירית מומתק בדבש משמש גם נגד גאזים בבטן. גם תה להנאה, וכן עראק.

לחצו להשארת פרטים >>