במה מדליקין - על פתילות ושמנים

הנר הדולק היה אחד מסממני החיים בבית הקדום. רק תאורת החשמל בבית המודרני החליפה אותו. מגוון של בתי נר, פתילות ושמנים היו בשימוש, תלויים באזורי המחייה השונים ובהישג ידו של המשתמש.

מסכת שבת במשנה (פרק ב') עוסקת בנושא נר שבת, ונותנת מענה לשאלות שהעלו אנשים, שחששו לפגיעה בכבוד השבת. המסכת משקפת מציאות ריאלית שנהגה בתקופת המשנה. מקריאה בה אפשר ללמוד על חיי היום יום של אותה תקופה, על מגוון חומרי הבעירה, הפתילות והכלים שהיו בנמצא, בין אם נאסרו לשימוש בשבת, בין אם לאו.

רשימת החומרים להכנת הפתילות והשמנים מגוונת ביותר ולקוחה מן הצומח, מן החי ומינרלים. הרשימה פותחת צוהר להכרת חומרים שהיו בשימוש האדם בתקופה הנדונה.

ההקפדה היתירה בעניין נר השבת נבעה מחשיבותו הרבה ומקדושתו של היום.

האיסור להשתמש בחומרי בעירה מסוימים בא מחשש לפגיעה בכבוד השבת, וחמור מזה - מחילול שבת.
פעילות האדם בתקופת המשנה היתה במשך שעות האור. ארוחת הערב נאכלה בימות החול טרם חשיכה, ועם רדת האפילה נסתיימה פעילות היום. דווקא בשבת נערכה הסעודה בלילה, לאורו של הנר המשרה אווירת קדושה, עונג, שלום-בית ושלווה. האיסור להשתמש בשמנים ופתילות מסוימות נועד, כדי למנוע מכל דבר, ולו גם הפעוט ביותר, מלהעיב על אווירת השבת המיוחדת והקדושה.

התלמוד הבבלי המאוחר יותר, נותן פרשנות כללית מדוע נאסרו החומרים המופיעים במסכת שבת לשימוש:

בארץ ישראל השתמשו למאור בשמן הזית המקומי הנפוץ והמשובח, שהרי היא "ארץ זית שמן" (דברים ח', ח'). אף מנורת המאור בבית המקדש הודלקה משמן זה, מהמעולה והזך שבו, ככתוב:
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ל העלות נר תמיד". (שמות כ"ז, כ').

רבי טרפון מראשי התנאים שחי בתקופת מרד בר כוכבא סבר ש "אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד" (שבת ב' ,ב').
בדבריו נמצא הד להקבלה סמויה בין נר השבת למנורה שבמשכן ובמקדש:

הזיקה בין שמן הזית שהודלק במנורת המקדש ובין נר השבת, התחזקה לאחר חורבן הבית ועם ההתעוררות המשיחית בימי מרד בר-כוכבא.

על פי גישתו של ר' טרפון קיבל נר השבת סמליות של מעין "זכר למקדש".
בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים על המזבח מנחה: סולת בלולה בשמן. עם המנחה היה מובא גם נסך. מנחות אלו ייצגו את הדגן (סולת), התירוש (נסך), והיצהר (שמן) בהן נשתבחה הארץ. "בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית מקדש - שולחנו של אדם מכפר עליו" (בבלי מנחות צ"ז, ע"א). ייצוג סמלי של אותם יבולים נמצא לאחר החורבן על "שולחנו של אדם" בערב שבת: החלות מייצגות את הדגן, היין את התירוש, והנרות, שבתחילה היו נרות שמן מייצגים את היצהר.
(נגה הראובני, טבעו נוף במורשת ישראל, עמ' 43)

בניגוד לגישת ר' טרפון המייצג נאמנה את האינטרסים של יהודי ארץ-ישראל בתקופתו, מגלים חכמים דאגה והכרה לצרכיהם של כלל קהילות ישראל בתפוצות. דוקא משום ש"מציון תצא תורה", מבקשים חכמים לאפשר לכל היהודים, באשר הם, לקיים את מצות הדלקת נר השבת כהלכתה, גם אם אין מצוי ברשותם שמן הזית. היטיב לבטא זאת ר' יוחנן בן נורי, מחכמי המשנה, שפעל בארץ-ישראל בין חורבן בית שני למרד בר-כוכבא:

רבי יוחנן בן נורי מזכיר בדבריו את ריכוזי היהודים החשובים ביותר בתפוצות בימיו: בבל, פרס, מצרים ואסיה הקטנה. באזורים אלה לא היה שכיח שמן הזית. כל אחד ממרכזים אלה ייצג קהילה יהודית שבמקומה התקיימה תרבות חומרית שונה מזו שהיתה בארץ. הדבר בא לידי ביטוי גם בזמינות חומרי הבעירה והשמנים בכל אזור ואזור: במצרים היה שכיח שמן צנונות, בבבל שמן שומשומין, בפרס שמן אגוזים ובקפודקיה - נפט. ואכן, במקורות הרומים שנכתבו בתקופת המשנה אנו מוצאים סימוכין לכך, שחומרי בעירה אלה היו שכיחים באזורים הנ"ל. עיון מדוקדק ברשימת השמנים והפתילות של חז"ל במשנה מראה, שיש בה ייצוג לכלל חומרי הבעירה שהיו קיימים בתקופתם, מכל חומר, בכל מצב צבירה ובכל בית גידול. למשל: חומרי בעירה מהחי (שמן דגים), מהדומם (נפט) ומהצומח בתהליך זיקוק (עטרן) ועוד.
באשר לפתילות וחומרי הבעירה האסורים - חז"ל נותנים דוגמאות משלל בתי הגידול והחומרים שבסביבתם התגורר האדם: פתילת המדבר מחד וירוקה שעל פני המים מאידך וכן חומרים מינרלים כדוגמת הזפת. מחומרי הבעירה, מהחי אנו מוצאים את החלב והאליה שמופקים מן הצאן והשעוה - מן הדבורה (חרקים).

משנת "במה מדליקין" משקפת נאמנה את המגוון העצום של חומרי הבעירה שעמדו לרשות בני התקופה, אשר ניצלו כמעט כל חומר אפשרי לצרכיהם. יוצא אפוא, שרשימת חומרי הבעירה שנזכרת במשנה אינה מקרית, אלא נבחרה בקפידה על ידי חכמים, שביקשו להורות הלכה לכלל ישראל תוך גילוי דאגה, אחריות והכרה בצרכים של כל היהודים באשר הם. כך גם הבטיחו את ביצורה של מצות הדלקת הנר, שהיתה עלולה להיפגע אם היה קושי במציאת חומרי בעירה זמינים.

סוגיית 'במה מדליקין' שבתלמוד עוסקת גם בנרות חנוכה, מה כשר ומה פסול. היא מבדילה בין הדלקת נרות החנוכה, שמטרתה לפרסם את נס החג לבין הדלקת נר השבת לצורך עונג:

בנאות-קדומים מוצגת דרך קבע תצוגה של כל חומרי הבעירה והפתילות הנזכרים במסכת שבת.

מבין הפתילות אפשר לראות את:

מופקת מציצת השערות של צמח הנקרא "פתילת המדבר הגדולה" או בשמו העממי תפוח סדום.
אלו הן ציצת השערות היוצאות מזרעי הערבה
צמח הפשתן שעבר תהליך דיש אך טרם נופץ
מבין השמנים אפשר לראות לדוגמא את:
שמן המופק ממני דגים מסוימים	שמן המופק מזרעי צמח הנקרא אבטיח הפקועה
שמן המופק מזרעי צנון	נוזל שקוף כמו זפת, הנוצר מזיקוק עצים מחטניים