על קיץ תאנה ומה שבינהםימים אלה ימי קיץ הם: "חצי סיון, תמוז וחצי אב- קיץ" (בבא מציעא ק"ו). "וקור וחם וקיץ וחרף" (בראשית ח' כ"ב), יעידו על חלוקת השנה לשתי עונות עיקריות: ימות החמה ובניגוד ימות הגשמים. בלוח גזר, מופיע "ירח קץ" הלא הוא תקופת אריית התאנים (קטיף התאנים) לאחר תקופת הבציר – "ירחי זמיר". 'לוח גזר' העוסק בעונות חקלאיות, בוודאי התכוון לעונה הקשורה בפרי ולא לחום. אבן-שושן מגדיר 'קיץ' - 'כינוי לפרות בגמר הבשלתם ובייחוד לתאנים'; בן-יהודה - 'פרות קיץ כגון תאנים באסיפן'. וכך מצויינת עונת הקיץ במקורות:
פעמים רבות במקורות מתייחס המושג 'קיץ' בתאנים. התאנה
התאנה הינה עץ הפרי הראשון המוזכר בספר בראשית:
רצף הפעילויות מן הארייה ועד תום תהליך האיסוף בהכנות לקראת שנת השמיטה: מתואר במקור הבא המוזכר אף בתחילת המאמר במתאר קיץ מהו: "... הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר..." (תוספתא שביעית). אריית התאנים זמן הארייה תלוי במטרת שימוש הפרי. אם הפרי נועד לאכילה בהיותו טרי, אורים אותו בשעות הבוקר, בטרם התנדף הטל המוסיף רעננות וטעם לתאנים. את הפרי הנועד לייבוש, אורים 'אחרי הטל" (אביצור, אסיף עמ' 114). יתכן שהפועל 'ארה' בהקשר לקטיף התאנים, משמעו: קטיף עם אור השחר. לפני שהתאנה תתליע או שינקרו אותה הציפורים והצרעות. עניין זה מופיע במדרש בגרסאות שונות. להלן דוגמא:
הפרי על העץ עצמו אינו מבשיל בבת אחת ויש לצאת במשך כמה שבועות על מנת ללקטו:
"... שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט ..." (במדבר רבה פרשה יב).
שימושו העיקרי של הפרי הוא לייבוש. את הפרי המיועד לכך אורים או אוספים במצב של הבשלה מלאה - צמיל. על פי א' גור, פרי צמיל הוא פרי שנשל והוא בעל סימנים ברורים: "עורף מצומק, קליפה סדוקה, גוון בהיר וטיפת דבש נראית בפי הפרי. פרי המתייבש על העץ ונושל, הוא המשובח ביותר". התאנה מוצעת כאחד הזיהויים לעץ הדעת ועל כך ר' נחמיה אומר "...שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו..." (בבלי, ברכות מ' ע"א). ראשית אכלו מעץ התאנה ומיד כשאורו עיניהם תפרו ממנו חגורות. קניית הדעת ולימוד התורה משולים לליקוט המתמשך של פרי התאנה ובנוסף : "למה נמשלו דברי תורה כתאנה? כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן- מוצא בהן טעם" (בבלי, עירובין, נ"ד, ע"א). ולאחר אריית התאנים הגיע זמן אכילתן שאף כאן משולה התורה לתאנה : "אלא כל הפירות יש בהם פסולת, תמרים- יש בהם גרעינים, ענבים- יש בהם חרצנים, רימונים - יש בהם קליפין, אבל תאנה יפה עולה למאכל, כך דברי התורה אין בהם פסולת" (ילקוט שמעוני, יהושע א'). יש הדורשים כי כאשר נכנס נח לתיבה העצים היחידים שהכניס עמו היו "זמורות לנטיעות ייחורים לתאנים וגרופיות לזיתים" (בראשית רבה ל"א, י"ט). גם המרגלים אשר חזרו מביקורם בארץ בחרו להביא עמם "...מן הרימונים ומן התאנים..." (במדבר י"ג, כ"ג) המייצגים את טוב הארץ. במשל יותם התאנה היא אחד העצים המתבקשים למלוך "...ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו. ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?" (שופטים ט', י'). עצי הגפן והתאנה מוזכרים במקורות רבים כצמד, ויחד הם מהווים סמל של שלום וביטחון- "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד". (מלכים א', ה',ה'). "ביום ההוא נאם ה' צבאות תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה" (זכריה ג,י) הסיבה להיותם צמד נובעת מכך, שהם גדלים זה בצד זה ועל פי תיאור חז"ל התאנה שימשה אף להדלייתה של הגפן: "מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר עזין והראהו גפן שמודלה על מקצת תאנה אמ' לו מה אני להביא זרע תחת המותר אמ' לו מותר שאין אדן מבטל תאנתו מפני גפנו." לפי אחד הפירושים נבחרו שני עצים חשובים אלה לסמל את המנוחה והנחלה לא רק בגלל פירותיהם הטובים המניחים את הנפש, אלא כיוון שכל אחד מן הפירות הללו דורש שהייה ארוכה בכרמים. את פירות הגפן המבשילים בבת אחת בוצרים באופן ממוקד בעיתות הקיץ ומיד לאחר הבציר מתבצעת דריכת הענבים בגיתות המצויות בין הכרמים. גם אריית התאנים המשתרעת על תקופה ארוכה מתאפשרת רק במצב בו אין מתח מלחמתי ואין צורך להיספן בבתים או להילחם. זוהי מהות השלום. השיבה מן הגלות משולה למתק התאנה: " ...כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה... והשיבותים אל הארץ הזאת..." (ירמיהו כ"ד,ג'). ומשלים את התמונה המדרש: "כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת מכל צדדיה, וגלויות באות ונינוחות תחתיה". (שיר השירים רבה ז'). ונסיים שוב בקשר שבין הקיץ והתאנה ולצידה הגפן. שני עצים אלה נבחרו על-ידי חז''ל בתור מאפייני תקופת תמוז: "מכאן אתה למד שאין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים." ( מדרש תנחומא דף לד פרשת שלח סימן יב,יב.)
ונברך בקיץ נעים לקוראינו. כתבה וערכה: נירית קריימן תודה מיוחדת לרונית מעוז על הסיוע בפרק "הקיץ" הלקוח מעבודת המ.א. בנושא: "התפיסה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד סוף תקופת התלמוד" |
||
|
המונח 'קץ' בלוח גזר, לוח חקלאי קדום, מקביל למילה 'קיץ' המופיעה במקרא ובמקורות אחרים. למילה 'קיץ' שתי משמעויות: תקופת החום ופירות (מילון בן יהודה). 
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
נאות קדומים ליד יער בן שמן, השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל, על שם נגה הראובני