 |
||||||
על ימי ספירת העומר ושבעת המיניםכל שיח וכל עץ בנאות קדומים שזורים בחיי עמנו ומספרים את תולדותיו – מהיכן באנו ומה עיצב את אורחות חיינו עד עצם היום הזה. החגים, המסורות, אפילו נבואות החורבן והנחמה במורשת היהודית מהווים חלק בלתי נפרד מן הזרימה המעגלית, הטבעית והחקלאית המתרחשת לאורך השנה. בנאות קדומים נחגגים החגים ב"תוך הזמן", בדרך הטבע. 
בימים אלה, בפתחו של חג השבועות, הוא חג הביכורים, מתהדרים בנאות קדומים עצי שבעת המינים ביופי פריחתם המיוחדת, בשדות החיטה והשעורה נקצרו כבר הספיחין של השנה השישית. השאלה המתעוררת היא, מה מייחד את קבוצת שבעת המינים ומדוע המשנה מצווה להביא ביכורים ממינים אלה דווקא? כדי להבין דברים אלה עלינו להכיר את תופעות האקלים המיוחדות לעונה זו, העונה שבין פסח לשבועות (ימי "ספירת העומר", בו סופר האיכר בחרדה כל יום בתפילה שכל רוח תבוא בזמנה), ואת השפעתן על גורל היבולים החקלאיים:
לעומת זאת ה"רוח הדרומית" החמה אכן "יפה" היא לפרחי הזית הפתוחים ועוזרת להפרייתם, אולם היא מביאה בכנפיה נזק רב לחיטים שטרם הבשילו וממש לשדוף אותן אם הן עדיין רכות וירוקות. וחז"ל מסכמים בדברי התלמוד הבאים: לדברי התלמוד שציטטנו לעיל, מסתבר שהצבת המנורה, שנרותיה האירו באורו של שמן הזית "על צלע המשכן תימנה" (בצד דרום – שמות כ"ו ל"ה), ולעומתה הצבת השולחן, שעליו הוצג הלחם, "על צלע צפון" (שם, שם) סימלו ("וסימנך") את התפילה אל בורא העולם שיביא את הרוח הדרומית בעיתוי הנכון כדי להרבות את יבול הזית בלי להזיק ליבול החיטה, ובו בזמן יבטיח גם את בואה של הרוח הצפונית בזמן הנכון כדי להרבות את יבול החיטה, אולם בטרם ייפתחו פרחי הזית. |
||||||
|
||||||
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
|
 |
נאות קדומים ליד יער בן שמן, השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל, על שם נגה הראובני