אימתי שבלים אומרות שירה? בניסן...

כתבה: נירית קריימן

בספרו עונות השנה מתאר אמוץ כהן את תקופת האביב "עונה יוצאת עונה נכנסת, מסתיים פרק ארוך של ימות הגשמים, שוב משתנה העולם, פרחים כבים, פרחים צצים, נוסעים עופות ובאים אחריהם תחתיהם, החורף יוצא..."

אין פלא אפוא, כי דווקא ימי ניסן הם הם הימים אשר כבר בעת העתיקה יצאו המוני העם מבתיהם אל המרחב הפתוח. כדברי אילת השחר הראובני :
"הנה, לאחר חודשים רצופים של גשמים ורוחות קרה ובוץ בדרכים, נפתחת האפשרות הראשונה להמוני העם לצאת ממשכנותיהם אל השדות הרחוקים ולטייל בהרים ובגאיות. הרועים יכולים להרחיק עם עדריהם בעקבות המרעה הטוב והרענן... האיכרים והבוקרים מתמלאים כמיהה וערגה לקום ממקומם, ללכת ולראות בשדות ובכרמים. והלא כך יאמר משורר שיר השירים: "קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ..." (שיר השירים ב', י').

ימי ניסן המתעוררים, מעניקים השראה למשורר תהילים המשתאה לנוכח חדוות הטבע, שלל צבעי פרחיו העזים, ריחותיו המבושמים ומראות של התחדשות וצמיחה שנאמר: "לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ..." (תהילים ס"ה, י"ד)

חז"ל אשר היטיבו להאזין לשירת העשבים מדייקים בקביעתם אימתי שבלים אומרות שירה. כפי שמוזכר בדברי המחלוקת בקביעת ראש השנה למעשר בהמה: "רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: "אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו. אימתי שבלים אומרות שירה - בניסן"
רש"י מסביר: בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשין שלה והרוח מנשבת והן נוקשין זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות".

אילת השחר הראובני, יוצאת אל השדות לבדוק מדוע שירת השיבולים נשמעת דווקא בחודש ניסן. וכך היא כותבת במאמרה ¹: "הלכתי אל השיבולים. שירת השיבולים מתעוררת בעיקר על ידי נקישתם ההדדית של מלעניהם – שהם כשערות ארוכות מעובות היוצאות מראשי הלבושים העוטים את הגרעינים בשיבולת. לפני ניסן רכים המלענים הללו יותר מדי מכדי להשמיע נקישה הדדית בעבור בהם הרוח. לאחר ניסן הם נעשים קשים יותר מדי ובנקישותיהם אלה באלה, לא קול שירה הם משמיעים אלא קולות נקישה של קש. אך בימי ניסן הם נעשים קשים וקפיציים מאוד ומתוחים כעין הנימים של הגידים שבמיתרי הכינור. וכשרוחות ניסן מניעות את הקמה, "ים השבולים" מכה גלים ובכוח נקישותיהם נשמעת שירת השיבולים."

על נפלאותיה של השירה כותב הרש"ר הירש בפירושו לשירת הים (שמות ט"ו):
"ומהי בעצם שירה? לצור צורה חיצונית למחשבות ורגשות שהתעוררו בלב פנימה, לתת מבע נלהב למה שהתרחשות חיצונית גילתה לליבו של האדם, דבר שאינו גלוי לעין הבשר אך נראה בבהירות בעיני הרוח".

מזיכרונותיי עם נגה, בשנים הראשונות ללימודיי בחברתו, בסיור שערכנו בעמק יזרעאל בימי ניסן, עצרנו לרגע להקשיב לטרטור התור בין עצי הברושים על הגלבוע... אכן "קול התור נשמע בארצנו..". ירדנו אל שדות הקמה בעמק אשר השתבלו לא מכבר ושירת השיבולים נשמעה גם היא.
נגה הסביר כי לימוד והתחדשות, מתרחשים רק במקום, רענן וירוק, במקום מלבלב וגמיש השואף לצמוח ולהתפתח. כאשר הגרגירים כבר בשלים, שבעים ונוקשים ואין בהם כמיהה ויכולת להמשיך ולהתפתח או אז נוקשת על שערינו הנוקשות החוסמת את המשך הצמיחה.

את מאמרה מסיימת איילת השחר בקריאה נרגשת אל: "חובבי הטבע וחובבי ניגון ושירה, לצאת ולהקשיב לשירת השיבולים הנשמעת בארצנו" .

בברכת התחדשות וצמיחה
וחג אביב שמח.
נירית קריימן

¹ איילת השחר הראובני, 'אימתי שיבולים אומרות שירה', סיני, שנה י"ג כרך כ"ה של"א-של"ג.